כתיבת רשימות היא חלק בלתי נפרד מהווי המשפחה. ראש השבט הלך שנים עם עט ופנקס צמודים לכיס בחולצת המדים. פנקס קטן שבו נרשמו הערות, הארות והתייחסויות.
אני לעומת זאת הייתי רושמת את המטלות שלי על גבי דפים ותמיד אחד מהם הלך לאיבוד ונמצא לאחר חודש או חודשיים ובדרך כלל כל הכתוב בוצע, ואם לא בוצע סימן שלא היה חשוב דיו.
כתיבת רשימות עובר בגנים וראה לדוגמה את הבת הבלוגריסטית שגם אצלה הלוח מלא ברשימות.
המשפחה זוכרת שכל יציאה מהבית הייתה מלווה בבדיקה לפי רשימה שמתויגת לפי נושא ועל פי האלף בית.
ראש השבט היה בודק וממלא את כל הסעיפים וכמובן שהיה פער בין הבדיקה שלו והסבלנות שלי. וכשהסבלנות שלי פקעה דחקתי בכולם לצאת מהבית וזהו.
חוק מרפי פועל ובכל פעם שלא עברנו על הרשימה עד תום, הרי שהיינו זקוקים לאותו זוג גרבים שמופיע תחת האות קוף במקום גימל ברשימה בשל טעות סופר. גם החיפוש המתמיד אחר משחת השיזוף שאיננה זכור, פשוט כי הסבלנות שלי פקעה לפני האות מ.
רשימה אחרת היא רשימת הקניות שכוללת : פטרוזיליה, תמרים, ירקות ופירות וגם במבה ומרשמלו לנכדים ועוד. כל הליכה לסופר מלווה בפתק קטן שבו ראש השבט כותב מה חסר לפי הרשימה שבלוח. אני לוקחת את הפתק ומבטיחה להביא לפי הרשימה.
אבל את המשקפים אני שוכחת לקחת ואז אני מסתכלת בפתק והפתק מסתכל עלי, האותיות הקטנות מתערבבות לי בעיניים ואני קונה לפי הזיכרון והוא כבר לא אי...יא....אי , חוזרת הביתה ללא הקרטיבים ללא סוכר וללא בננות ואולי עוד דבר או שנים אבדו בדרך.
הרשימה האהובה עלי היא רשימת החלומות והמשאלות שאותה התחלתי לכתוב כשיצאתי לפנסיה ואז ההוויה גברה על העשייה. חלק מהרשימה הוגשם וחלק עבר לרשימה החדשה.
אז שנת תשע"ה שימי לב, הרכיבי משקפיים ואנא הגשימי את החלומות והמשאלות בשנה הזו הבאה עלינו לטובה:
שנה שבה הבריאות תהיה במיטבה ונוכל להנות מפעילות ספורטיבית עם הנכדים ומסתם הליכה בשבילי הארץ.
שנה שבה נוכל להגשים חלום של ביקור בסין ולצפות בזריחה מעל החומה וראש השבט חולם על שיט במפרשית במרחבי האוקיינוס, "הזקן והים " המינגווי במיטבו.
שנה שבה נוכל להמשיך ולארח את כל השבט בימי שישי והאחדות המשפחתית היא ממשות קיימת.
שנה שבה אסיים לכתוב 56 פוסטים וייצא הספר הראשון של הבלוג פנסיונרית גאה שיוצאת מהמגירה. זו בעצם הגשמה של האמירות של שרה, מגדת העתידות מיפו, שאמרה וחזרה תכתבי !!.
שנה שבה אצליח להשיל 8 ק"ג מיותרים שהתיישבו עלי במהלך השנים וארוץ בשמחה על ההליכון שעומד בודד מול הטלויזיה.
שנה שבה תצטרפנה למלתחה שמלות בצבעי הקשת כמשקל נגד לשמלות השחורות שהיום שולטות בארון ביד רמה.
שנה שבה אצליח לסיים את ערימת הספרים ליד המיטה.
שנה שבה נמשיך את המסורת של שיט עצמאי בנהרות אירופה עם הנכדים והפעם אני כבר יודעת מהו קשר שמונה ואיך לזרוק לאסו.
שנה שבה נצא להצגות תאטרון ובתום הערב נביט זה בזה ונאמר "איזו איכות של מחזה ושחקנים".
והכי חשוב שתהיה זו שנה של שלום ושקט, השם צוק יהיה חלק בלעדי של משפחת צוק, והצבע האדום ישאר רק בקלמר.
אז אנחנו יוצאים לדרך, ל - 365 ימים של אושר ואהבה ונותר רק לברך
"תכלה שנה וקללותיה תחל שנה וברכותיה"
