יום ראשון, 28 בדצמבר 2014

מוסיקה קלסית, באך בטהובן ורחמנינוב, נכדים ומה שביניהם

בחנוכה מצפים מהסבתות לקחת את הנכדים למופעי חנוכה והמייל שלי היה מוצף בפסטיבלים ובהצגות לילדים. האמת לא בא לי על רעש, חטיפים והתבכיינות של פעוטות.  השנה הזדמנה לי אפשרות להזמין את כל הנכדים למופע מסוג שונה, על יוהן סביסטאן באך שמעתם? במרכז אלמא לאומנויות הועלה קונצרט לילדים ביום שישי בבוקר, נר רביעי של חנוכה.  בשעה 11:00 בבוקר התייצבה כל המשלחת אלים,עיטם, ליאור, כחל, תמר,עגור, אלה ונעה. 
כולם התיישבו בשורה אחת כמו בחנוכייה וסבתא לא לטעות, זו אני הייתי השמש הגאה. כל אחד הגיב בצורה שונה לצלילי הקונצרט של באך. אלה זימזמה, ליאור טופף בידים, אלים שימש כסא נוח לנעה שניגנה במשולש דימיוני, תמר קיפצצה ועיטם היה מרוכז בצלילים, עגור התעניין בשכנים וכחל היה בעולם משלו. אין ספק, מחונכים להפליא וענו על הציפיות שלי. 
מרכז אלמא זה מפעל תרבות חדש שהוקם בבית מלון מבטחים לשעבר. גברת לילי אלשטיין הגשימה חלום של יצירת מרכז אומנויות, ברמה בינלאומית בזיכרון יעקב הקטנה. אולם הקונצרטים מצטיין באיכות אקוסטית מעולה והעוגב שהובא מגרמניה, גודלו ענק וצליליו תפסו את תשומת לב הילדים.
דרך אגב,סער בשיחת חולין גילה שלילי היא קרובת משפחה רחוקה של משפחת צוקרמן דרך דוד ירמיהו, האח של סבא רבא יקותיאל. 

פנינה מוסיקאלית נוספת נמצאת בבית מנפרד בגבעת עדה. בתוך שדות ירוקים שוכן ביתן עץ שבו אווירה ביתית והבמה עליה מופיעים הנגנים מתוחמת על ידי שטיח אדום פרחוני . יצאתי לשמוע קונצרט לפני חודש והראשון שליוה אותי, כי אהובי מפליג בימים,היה אלים. לקונצרט השבוע הצטרף עיטם המקסים.
לפני הקונצרט שתינו קפה, או תה וכמובן גם מאפה. בתום הקונצרט הוגש מרק ירקות או כתום בשילוב לחמים, מאפה הבית,חמאה וזיתים. 


אלים אמר שזו חוויה שונה, בניגוד לאולם הקונצרטים שבו הנגנים מרוחקים, כאן ניתן לחוות את המוסיקה בדרך של קירבה, עד כדי נגיעה במיתרי הצ'לו ולחוש את העצמה של הנגנים. זה לא קל לקבל במסה את מכלול היצירות של בטהובן, רחמינינוב ומנדלסון, אבל יחד עם סבתא טועמים את הצלילים ולפעמים גם בורחים לעולמות אחרים.

במשפחה אני מארגנת ארועים מוסיקלים, אבל אשת המוסיקה האמיתית היא הילית, זמרת האופרה המקצועית.
בתאריך 14.2.15 ביום שבת, יועלה מופע "פניני אופרה" ובו הילית תופיעה יחד עם דן כנר באולם מיר"ב. כל ההכנסות מוקדשות לעמותת בית הספר האנטרופוסופי הכרם.
זה נשמע לכם פרסומת? כן רבותי, זה שילוב של תרבות ונתינה ומצפים שתושבי האזור יגיעו, לא לשכוח לרשום ביומן!

כולם שואלים אם הנכדים מנגנים,קצת היסטוריה משפחתית.
כשגרנו בשפיה לפני עשרות שנים, היה לי חלום פולני ששלושת הילדים שלי ינגנו  בפסנתר. רכשנו פסנתר מגברי, רכז המשק ובכל יום שלישי אחר הצהרים עלינו השלושה ואני לאיריס המורה לפסנתר. אחד ניגן והשאר חיכו בתור וראינו את "סמי וסוסו" ו"דודלי ורגע".
הפסנתר ליווה אותנו משפיה להרצליה,מהרב קוק לנווה ישראל ונחת בזיכרון יעקב ברחוב ברק. ומאז מחכה ומצפה שמישהו יתחיל לנגן בו.
נתראה בקונצרטים הבאים ולסיום קישורים ליצירות מוסיקליות שאהבנו.
מנדלסון טריו 1 בטהובן טריו 1 

יום חמישי, 18 בדצמבר 2014

חמישים יום של זמן חלום, זמן צלילה, זמן המתנה לאהוב.

הפוסט הזה נכתב לאחר זמן רב של שתיקה, זמן שבו כל האנרגיות שלי הופנו לסקיפר האהוב שלי שיצא להגשים חלום, לחצות את האוקיינוס האטלנטי כמו קולומבוס ולדוג דגים גדולים כמו הזקן והים בספרו של ארנסט המינגווי.
ישבתי עם יונית הבלוגריסטית ביקב התשבי ובין  נגיסה בלחם הריחני ושתיית קפה, היא פונה אלי ונוזפת בי על שנטשתי את הקוראים הנאמנים של הבלוג "פנסיונרית גאה שיוצאת מהמגירה" כי פשוט חדלתי לכתוב ולפרסם פוסטים.
"תפני לקוקהKoka Rachel Cohen-Ronen ‎‏ שהיא אשפית עם קלפי הגורל ותראי מה היא אומרת לך" היא מציעה.
 אז פניתי והקלף שעלה בגורל מתארת ראש אישה עם זוג עינים גדולות שהשיער כולו מפותל מנחשים בצבעים שונים ובים הגלים שטה לה ספינת מפרשים.
ושורת המחץ שכותבת לי קוקה אומרת: "אבל כן רבקה, את צריכה להסביר ליונית שכדי להפעיל את גלגלי הדמיון צריך זמן חלום, זמן צלילה, זמן המתנה לאהוב". איך היא קלעה בול למצב שבו אני נמצאת!!
אני ואישי הולכים בדרך משותפת כבר 44 שנים.
נפגשנו במסיבת חנוכה, הוא חובל בקורס חובלים ואני תלמידת יא בתיכון חיפאי. הרבה גלים זרמו בימים והרבה אירועים עברנו יחד במהלך השנים, אבל חוויה של פרידה לתקופה של חמישים יום וקצת, זו חוויה חדשה עבורנו.
אז מה נותנים לאהוב שיוצא למסע מגשים חלום?
הכנתי לו בחשאי פנקס קטן ובו תמונות השבט, תפילה למפליגים בים מאת הרמב"ן, מתכון לכיכר לחם, טבלת יאוש של ימי הפרידה ושיר של גון קיטס כוכב בהיר.



 בעת האריזה הטמנתי בקופסאות השונות לבבות עם פתגמים של אהבה וחיי נישואין. בשיחה הראשונה לאחר עשרים יום של הפלגה וחציית האוקיינוס, אמר לי הסקיפר שכל לב שהוא מצא האיר לו את הלילה. 
על הצלחת המתכון של כיכר הלחם למדתי מהתמונות ששלח מריו סגל סקיפר הספינה שנקראת גולדינה 2 (על שם אימו)

זמן המתנה לאהוב יוצר חשיבה יצירתית ומציאת פתרון למצב שבו אין קשר לא של מכתבים ולא אינטרנטי, ואז האהוב הופך לנעץ צהוב במרחבי האוקיינוס.

כל ערב בסביבות השעה שמונה קיבלתי מייל משלמה חבר של מריו, הוא שם נעץ צהוב וירטואלי וסימן את המיקום של גולדינה 2 על מפת האוקיינוס. המפה וההסברים על המהירות, המפרשים, עוצמת הרוח ורוחות הסחר מילאו במעט את הגעגועים. 
אז איך ממלאים את הימים? נרשמים לבריכה בקנטרי ושוחים מאות מטרים, עולים על ההליכון וצועדים קילומטרים, למזלי יש לי גיסות נפלאות ואיתן יצאתי לקפריסין ומלטה, כמובן נהנים עם המשפחה והכי חשוב מוחקים ימים בטבלת היאוש.
ובשינוי של המשפט: "אני במזרח וליבי במערב" אסיים ואברך 
 חג אורים שמח.