השנה החדשה בפתח והחדשה המרעישה מספרת שאהובי הסקיפר מסיים 41 יום של הפלגה מלנזרוטה שבאיים הקנרים דרך מרטניק והרפובליקה הדומניקנית שבאיים הקריבים, טעימה מקובה ועגינה סופית באי "איסלה מוחרס" - אי הנשים, שנמצא מול העיר קנקון.
כאישה אוהבת ותומכת, הבנתי את החלום של אהובי ושמחתי שהוא יכול להגשים אותו, אבל בראייה לאחור אם תבקשו ממני להגדיר את התקופה, הייתי מגדירה אותה כתקופה של סערת רגשות, חרדות וגעגועים, תחושה של בדידות וגילויים של תמיכה ואהבה משפחתית.
פתאום היה לי זמן פנוי שכולו שלי וגיליתי שלא קל לערוך תכניות בגוף ראשון יחיד.
התברכתי בשתי גיסות מדהימות ירדנה ושושי אשר הבינו את המצב של הלבד, כל העת היו לצידי בשיחות טלפון, בהזמנה לטיולים בארץ והשיא היה נסיעות לחו"ל משותפות. העשייה הזו ניתקה אותי מהבדידות שהייתי חשה בבית, לי טוב כשאני בשליטה ובתנועה והנסיעות עזרו בהתמודדות עם השקט הלא ידוע.
בשבוע השני לבדידות יצאנו ירדנה ואסתי אחותה לקפריסין ושם גיליתי את התרבות היוונית.
צפינו באולם התרבות של העיר נאפה במופע של מוסיקה ווקלית ותזמורת מלווה בריקודי עם קפריסאים. להפתעתי נהניתי מאוד מהצלילים למרות שלא היו מוכרים לי והריקודים היו מרהיבים.
פתאום היה לי זמן פנוי שכולו שלי וגיליתי שלא קל לערוך תכניות בגוף ראשון יחיד.
התברכתי בשתי גיסות מדהימות ירדנה ושושי אשר הבינו את המצב של הלבד, כל העת היו לצידי בשיחות טלפון, בהזמנה לטיולים בארץ והשיא היה נסיעות לחו"ל משותפות. העשייה הזו ניתקה אותי מהבדידות שהייתי חשה בבית, לי טוב כשאני בשליטה ובתנועה והנסיעות עזרו בהתמודדות עם השקט הלא ידוע.
בשבוע השני לבדידות יצאנו ירדנה ואסתי אחותה לקפריסין ושם גיליתי את התרבות היוונית.
צפינו באולם התרבות של העיר נאפה במופע של מוסיקה ווקלית ותזמורת מלווה בריקודי עם קפריסאים. להפתעתי נהניתי מאוד מהצלילים למרות שלא היו מוכרים לי והריקודים היו מרהיבים.
במהלך היום טיילנו בכפרים שבהרים ואחי שמוליק מדריך טיולים למופת, הפגיש אותנו עם איכרים מקומיים. הכניסה לבתים והשיחה עם המקומיים נתנו נופך מיוחד לסיור. בשאר הימים סיירנו לאורך החופים ובנמל הדיגים ולא שכחנו נסיעה ללארנקה לקניות ביום שישי השחור. כמה גדולה הייתה האכזבה כי גילינו שבקפריסין לא שמעו על המילה SALE!!!.
גיסתי ירדנה מכירה משפחות קפריסאיות ולא האמנתי שאני אמצא את עצמי מבקרת בחדר השינה של קשישה קפריסאית ומביטה בתמונת הקדוש המקומי, אבל זרמתי בכיף.
בליל שבת התארחנו בבית חב"ד בלארנקה. פגשתי את הרב שערך לפני ואחרי הקידוש ערב קריוקי באווירה של שמחה, משפחתיות וקבלת פנים לבבית. בבית הכנסת של חב"ד יש ספרי תפילה ושעון שעליהם מונצחים השמות של ההורים שלנו משה ומרים גולדשמידט.
מרתק לראות כיצד כל אחד מאיתנו, אחי ואנוכי, מצאנו דרכים להנציח את שם ההורים, מצד אחד מלגה שניתנה לבית ספר מגן דוד במקסיקו סיטי, מהצד השני אחי הנציח את שמם בבית הכנסת בקפריסין.
בלילה האחרון בילינו בטברנה מקומית וגיסתי היקרה פצחה בריקודים והצלחות הלבנות התעופפו באוויר והתנפצו לרגליה.
שבוע עבר ובהחלטה ספונטנית יצאתי עם שושי גיסתי למלטה. עלי להתוודות לא בדקתי במפה ולא ידעתי היכן המטוס ינחת אולם ככל שרף הציפיות היה נמוך כך גדלה ההנאה.
נחתנו באי שטוח של 216 קמ"ר, 400,000 תושבים וגבעה אחת של 162 מטר. האי מוקף במפרצי ים כחולים ועמוקים, ספינות ויכטות למכביר, היסטוריה מדהימה של שלטון האבירים ממסדר ההוספטלרים שהיו שודדי ים ושלטו בימים, סיפורים על מלחמות וכיבושים, קתדרלות מפוארות ושרידים של השלטון הבריטי, מתנועת מכוניות בשמאל ועד צבא עם מדי צמר ומוט שנושא הסמל התורן בגאון. במשך חמישה ימים גילינו את נפלאות האי כולל שיט בין הנקרות ומעבורת לאי גוזו. העיר כולה מקושטת לקראת חג המולד אבל קניות יוק...פשוט יקר.
הטיסה, החוויות, הנחיתה, הדיבורים בלילה העבירו לי עוד שבוע ללא אהובי הסקיפר, אבל היה עצוב לפתוח את דלת הבית ולא לשמוע את השאלה: איך היה?
סדר היום התמלא בפעילות על ההליכון ושחייה בבריכה, מספר הקילומטרים שצעדתי, מספר הבריכות ששחיתי ומספר הסרטים שראיתי בתקופה הזו שווה ערך לשנה שלמה של פעילות.
היה לי זמן והנכדים הגיעו והקיפו אותי בהרבה אהבה, אומנם הפעילות בגבעת התמנון הושעתה אבל יצאנו יחד לקונצרטים, אני לא יודעת את מפלס ההנאה שלהם אבל אני נהניתי.
סיפור ארוך הוא הקשר האינטרנטי שהתקיים לסירוגין בעת שהספינה עגנה באיים הקרייבים.
זוכרים את המערכון לא שומעים?!!!! מה אמרת? לא שומעים!!!!!
שיחות מקוטעות עם רעשי רקע שלא מאפשרים לפתח תקשורת רציפה. אבל למדתי להעריך את הקולות הקטועים כאשר הסקיפר עגן בקובה ושם המושג אינטרנט לא קיים והשתיקה היא חלק מהמשחק.
עכשיו העגינה היא סופית והספירה היא של ימים ושעות בודדות.
לירון חתני סיכם בווטסאפ המשפחתי:
היי יעקב! ברוך הגיעך לחוף מבטחים!
אלים מסיים את תפקיד הסרן בשייטת,
עיטם התקבל ללימודי משפטים,
כחל לפני גיוס,
ועגור.....הוא עובד כהאקר בחברה קוריאנית...
בקיצור כולנו מתגעגעים.....
לי יש תחושה של מתח באויר כמו לפני דייט עם בחור חדש.
האמת שהדייטים האחרונים שלי היו במחצית המאה הקודמת והניסיון שלי מועט,
ואני מתלבטת איזו שמלה אלבש ואולי מכנסים יותר מחמיאים לגזרה?
השיער אסוף או פזור, ואיך האיפור ועל מה נדבר?
אין מה לומר מסתיימת לה תקופה עם התנסויות חדשות וכאן המקום להודות לכל בני המשפחה והחברים שהיו שותפים לחוויה המיוחדת של הסקיפר ואהובת הספן כפי ששרה ריטה,אהובה המחכה לו בחוף.
