יום חמישי, 27 בפברואר 2014

הותקפה קשישה בת שישים

בפעם הראשונה שהתרגזתי על הכותרת של הידיעה שהוציאה המשטרה הייתה כשחגגתי את פסטיבל השישים שלי.
חשבתי לעצמי איזה פארדוקס ,אני מרגישה נפשית כבת שש עשרה ופיזית כבת ארבעים ופתאום אם אתקל בגנב או חס וחלילה אהיה מעורבת בתאונת דרכים יעבירו אותי במחי יד למחלקת הקשישים????

ואז כתבתי למשטרה מכתב זועם שבו ביקשתי שיעשו מסדר זיהוי ושישימו אותי עם עוד נשים בגילאי הארבעים, החמישים ,השישים והשבעים וינסו למצוא את הקשישה בת השישים.


בן שישים לזקנה אמרו חז"ל אבל מים רבים זרמו מאז והזקנה של היום היא הנעורים החדשים.

חיפשתי את ההגדרה לקשישה ומצאתי שיר מקסים של ענת קוריאל 

קשישה

קְשִׁישָה בַּמִּרְפֶּסֶת

עַל כִּסֵּא נַדְנֵדָה,
מִתְנַדְנֶדֶת
וּבוֹכָה 
כְּמוֹ סְפִינַת צְלִילִים
שֶלֹא יְכוֹלָה לְהַפְלִיג.
אֵין לָה עִדּוּד
כְּנֶגֶד קְשָׁיֶיהָ.

סוֹפֶדֶת לְהִשְׁתַכְּחוּתָה,
לְכוֹחַ הַסֶּבֶל 
שֶׁהִגִּיעָ לְשִׁבְרוֹ.

הַזְמַן כְּמוֹ נִדְחָס לְתוֹךְ
מְכוֹנַת כְּבִיסָה 
מְעַרְבֶּלֶת הַכּל,
מַזִּיעָה דְּמָעוֹת.


אני לא מתעלמת מסימני הגיל שמחייבים משקפיים ,מקל הליכה ,סל של תרופות .....אבל מי נתן הרשאה למוסדות מדינה ולתקשורת לתייג אותי ולסמן אותי במגדר של שנים ולכנות אותי קשישה?
אז רבותי, אני מצהירה בזאת שיש להלחם בתופעת המגדר שבו התקשורת ומוסדות המדינה שמים תווית על נשים או גברים מגיל שישים ומעלה ,תווית שבה רשומה המילה קשיש.
בואו ונקרא לבני השישים ומעלה בני  העשור הסגול בעקבות השיר שמצאתי באתר של ענבר אושפיז. 

אזהרה
מאת: ג’ני ג’וזף
עברית: זמירה גוטסמן © 




כשאהיה זקנה אלבש סגול
אחבוש כובע אדום – לא תואם – אך גדול
אבזבז בלי חשבון כספי קצבאות
על יין ישן וכפפות לבנות וסנדלי סאטין לא הולמות
אומר: ‘אין לי כסף עבור חמאה למריחה!’
כשאתעייף – אשב לי על שפת מדרכה;
בחנויות – אגרוף בלי בושה דוגמיות
ואלחץ בחדווה על פעמוני אזעקות
את מקלי ארקיד על גדרות, סורגים
משכיחה מלבי נעורים מחמירים
אצא לי לגשם נעולת כפכפים
ואקטוף לי פרחים בגינות השכנים
ו-כן, אלמד גם לירוק ! רחוק !
אוכל אז ללבוש חולצות איומות
להשמין בתוכן ללא כל חרטות
לזלול בשלווה ערימת נקניקים
או שבוע שלם לכרסם חמוצים
ובתוך קופסאות נעליים לצבור עפרונות,
עטים ופריטים מוזרים!
אך בינתיים, אבוי, יש ללבוש בגדים יבשים,
לא לקלל ברחוב, לשלם ת’מיסים
לשמש דוגמא טובה לילדים,
לארוחות ערב להזמין ת’קרובים
ולקרוא בדבקות מדי יום עיתונים
אז אולי רק אתאמן לי מעט לפעמים
בכדי שמכריי לא יהיו ממש המומים
כשאהייה לפתע זקנה ואלבש רק סגולים………

עשייה והוויה במעגל החיים החדש

עשייה והוויה במעגל החיים החדש


בינואר בגיל 62 קיבלתי מעמד של אזרח ותיק , קיבלתי כרטיס פלסטיק יפה מהשר לאזרחים ותיקים ופתאום המעגל החדש של העשור השישי מקבל ממשות.
          


בשנות העשרה הייתי הבת של משה ומרים, בשנות העשרים אשתו של המפקד ואימא של ההיטקיסט הרופאה והאינטרנטית , בשנות השלושים המנהלת עם העקבים , בשנות הארבעים תמרנתי בין קרירה אימא ואשת איש......ממש לוליינית, בעשור החמישי זכיתי  להיות שליחה של מדינת ישראל ולהכיר אנשים וקהילות בעולם באותו עשור גם קיבלתי תואר חדש מתוק  "סבתא " ועכשיו בעשור השישי אני פנסיונרית גאה.
.

אז למה לפתוח בלוג? 

שתי סיבות דחפו אותי
הראשונה היא שרה הקוראת בקפה מיפו שאליה אני הולכת שנים ( זה זול יותר ממפגש עם פסיכולוג)
 וכל פגישה נפתחת .....את צריכה לכתוב....יש לך הרבה מה לספר....
והסיבה השנייה זו הבלוגריסטית  שלמען הגילוי הנאות יש בינינו קרבת משפחה והיא פתחה בפני את העולם האינטרנטי , עולם הרשתות החברתיות ששינה את חיי.

אז על מה אכתוב?

על שינויים המתרחשים בעשור הסגול  שמתחיל עם השם והתיוג "פנסיונרית," על מפגשים חדשים בתחום התמחות חדש שהוא תחום היעוץ והוראת הזוגיות על פי תוכנית המרתון של דר אורית ארבל, על המשפחה הגרעינית והמורחבת עד כמה שיסכימו להחשף, על הבירוקרטיה שמתלווה ליציאה לפנסיה , על שינויים בקצב החיים , מפגשים בקופת חולים , נמליץ ונשתף חוויות מארוחות משפחתיות, טיולים ,ספרים ,הצגות ועוד חוויות שבהם אני נתקלת במהלך השבוע....

ניתן במת ראיונות עם מומחים בתחום הגריאטריה ואיכות חיים בגיל השלישי, עובדת סוציאלית בכירה ותזונאית שגם לה יש בלוג חשוב ואולי גם ראיון עם גיסה מתנדבת ...
אבל בעיקר נתמקד בזיכרונות של  עבר כדי לאהוב את ההווה ולא לפחד מהעתיד......
אז קדימה לדרך  השעון מתקתק...