פרק א - הכנות
ראש השבט הוא זאב ים בכל רמ"ח אבריו. בילדותו היה במועדון השיט זבולון חדרה, בנעוריו בילה בין כתלי בית הספר הימי "כ"ג יורדי הסירה" ובבחרותו פיקד בחיל הים על ספינות סער למכביר.
אני לעומתו רואה גל קטן ומיד קיבתי מתהפכת, ראשי מסתחרר ואני אצה רצה לחפש מקלט בחוף הבטוח.
אבל השנים שחולפות משנות נקודות הסתכלות ולכן בוקר אחד קמתי והצהרתי שזה הזמן לחוות שיט בתעלות הולנד.
ללא היסוס תפס ראש השבט את ההצעה צירף להרפתקה את שני הנכדים הגדולים אלים ועיטם וקדימה לתכנונים.
מהעת הזו יושבים הגברים ודנים במסלולי שיט, עקרונות ניווט, תורנויות ניקיון, מטבח, חפרפרת בנושא הכרות עם חלקי הסירה, תרגול דרכי הפעלה, הכנת רשימות מצרכי אוכל וציוד.....ואני חשבתי שאני יוצאת להפלגה רומנטית ....
אני השתלבתי בחבורה והבאתי את הכישורים שלי בראיה מרחבית. בזה אני מעולה, וזו אמירה אובייקטיבית לחלוטין בלי להתרברב. במשך שעתיים הצלחתי לארוז באופן מדוקדק ארבע מזוודות גדולות, שלוש מזוודות קטנות ושלושה תיקי גב. באורח פלא המזוודות הצליחו להכיל את כל הפריטים שנמצאים ברשימות של ראש השבט וסגנו אלים. הרשימות ארוכות וכוללות ציוד הישרדות בשטח מ א ועד ת .
אלף פריטים: בגדים וחכות, מעילי רוח ומטריות, פנסים וחבלים, פסטות ותבלינים, לא לשכוח אולרים, גפרורים, אזיקונים ועוד כהנה וכהנה. האריזה נערכה תחת ההגבלה החמורה של כללי המשקל שבתקנון חברת התעופה הלאומית בהשגחה צמודה של ראש השבט וסגנו שדאגו שחס וחלילה לא אשמיט פריט כלשהו.
פרק ב - אמסטרדם תחנת ביניים
אילוצי לוח זמנים וטיסות אפשרו לנו לשהות באמסטרדם שלושה ימים
חלקם גשומים וחלקם שטופי שמש.
מה עושים סבא וסבתא ושני נכדים בעיר?
הגענו למלון לאחר לילה ללא שינה וכדי שכולם יהיו מרוצים הכרזנו על ארוחת מלכים ושעתיים שינה ואז כולנו מוכנים להסניף את העיר.
מתחילים בכיכר הדאם, הולכים לאורך הסמטאות עד לשוק הפרחים, שם חוצים את השדרה ונכנסים לכיכר רמבראנדט. איזו אכזבה !! הפסלים המדהימים של משמר הלילה שלידם הצטלמתי בביקור הקודם נעלמו!!
למחרת התחלתי להזריק לנכדים מוזיאונים. התחלנו בארמון המלוכה בדאם, מוזיאון היסטורי, בית היתומים ובית היתומות וסיימתי במלחמת הדתות בין הכנסיה הקתולית והכנסיה הפרוטסטנטית. בין לבין ראש השבט הביא את הגברברים לחנות "SHIP SHOP" ארץ הללהלנד לאוהבי שיט.
המשכנו בשיט בתעלות וקינחנו בקניות בחנות הספורט decathlon. החזרה למלון היתה מביכה כי חצינו את אזור החלונות האדומים ואז נוצרה לנו דילמה מה עושים עם הילד בן העשר? הוא בעצמו הביא את הפתרון על ידי כיסוי העיניים בעזרת כובע הגרב ובא לציון גואל.
במהלך הלילה התגברו העננים ובבוקר היו ממטרים. אין ברירה נכנסים למקומות סגורים והפעם הפנסיונרית מוליכה את הנכדים לבית הכנסת הפורטוגזי ברובע היהודי. הפתעה נעימה מחכה לי כי מהביקור האחרון שלי שיפצו את בית הכנסת והוסיפו הסברים בעברית. הלכנו במסלול הסברה וראינו את ההדר של בית הכנסת המואר באור טבעי ביום ובנרות בלבד בלילה. נכנסנו למוזיאון ובו אוצרות בית הכנסת והתרשמתי מהעושר של מעילי התורה שנתפרו מבדי ברוקאד. זו הייתה התרומה של נשות הקהילה. הן העבירו לבית הכנסת את השמלות שלהן ומהבד העשיר השזור חוטי זהב וכסף תפרו את המפות והמעילים. ראינו את בריכת המקווה וההסבר כלל שיעור מיני מהיר ביחסי גבר ואשה.
המשכנו בחדר האכסון שבו מגירות של רימוני התורה, נרות, תכריכים וכלי הקודש, המשכנו בחדר ניחום האבלים ובסוף חדר הרבנות וחנות מזכרות.
כן זה לא טעות בתמונה. הדוד טוביה הצטרף לסוף שבוע לחגיגה והשמחה רבה.
צמד הנכדים התעניין עד בוא אותות הרעב ואז נכנסנו לקפטריה במוזיאון היהודי. אכלנו, עשינו סיבוב מהיר ויצאנו בגשם שוטף לשוק ממול ולאנדרטה לזכר לוחמי המחתרת.
כשאני אומרת יוצאים המשמעות היא עשר דקות של התארגנות;
כובע? - יש, צעיף על הצוואר? - יש, תרמילים? - יש, מעילים? - יש, מטריות? - יש, כפפות? - לא צריך סבתא!.
לצאת עם נכדים מחייב התארגנות בראש אחר. קודם כל לשתף, לשאול, להקשיב ולדעת שהטיול מיועד קודם כל ליצירת קשרים ואוירה טובה בין הפנסיונרים והדור הצעיר. אין צורך לרוץ ולהספיק, יש מקום לחוות את הרגע, וליצור חוויות משותפות. טעימה של עוגיית שוקולד בחנות מאפה שווה לא פחות מביקור במוזיאון זה או אחר. הם יגיעו לאוצרות התרבות בהמשך הדרך ואנחנו כבר היינו אז.....בואו ונהנה מהאווירה.
ולקינוח אוסיף מקבץ תמונות שהנכד הבכור צילם במהלך ההפלגה
זהו סבתא מספיק לחפור אנחנו מחכים ומצפים למחר כי הבטחתם שיט בסירה ועל כך יסופר בהמשך שיבוא.....
ראש השבט הוא זאב ים בכל רמ"ח אבריו. בילדותו היה במועדון השיט זבולון חדרה, בנעוריו בילה בין כתלי בית הספר הימי "כ"ג יורדי הסירה" ובבחרותו פיקד בחיל הים על ספינות סער למכביר.
אני לעומתו רואה גל קטן ומיד קיבתי מתהפכת, ראשי מסתחרר ואני אצה רצה לחפש מקלט בחוף הבטוח.
אבל השנים שחולפות משנות נקודות הסתכלות ולכן בוקר אחד קמתי והצהרתי שזה הזמן לחוות שיט בתעלות הולנד.
ללא היסוס תפס ראש השבט את ההצעה צירף להרפתקה את שני הנכדים הגדולים אלים ועיטם וקדימה לתכנונים.
אלף פריטים: בגדים וחכות, מעילי רוח ומטריות, פנסים וחבלים, פסטות ותבלינים, לא לשכוח אולרים, גפרורים, אזיקונים ועוד כהנה וכהנה. האריזה נערכה תחת ההגבלה החמורה של כללי המשקל שבתקנון חברת התעופה הלאומית בהשגחה צמודה של ראש השבט וסגנו שדאגו שחס וחלילה לא אשמיט פריט כלשהו.
אילוצי לוח זמנים וטיסות אפשרו לנו לשהות באמסטרדם שלושה ימים
חלקם גשומים וחלקם שטופי שמש.
מה עושים סבא וסבתא ושני נכדים בעיר?
הגענו למלון לאחר לילה ללא שינה וכדי שכולם יהיו מרוצים הכרזנו על ארוחת מלכים ושעתיים שינה ואז כולנו מוכנים להסניף את העיר.
המשכנו בחדר האכסון שבו מגירות של רימוני התורה, נרות, תכריכים וכלי הקודש, המשכנו בחדר ניחום האבלים ובסוף חדר הרבנות וחנות מזכרות.
צמד הנכדים התעניין עד בוא אותות הרעב ואז נכנסנו לקפטריה במוזיאון היהודי. אכלנו, עשינו סיבוב מהיר ויצאנו בגשם שוטף לשוק ממול ולאנדרטה לזכר לוחמי המחתרת.
כובע? - יש, צעיף על הצוואר? - יש, תרמילים? - יש, מעילים? - יש, מטריות? - יש, כפפות? - לא צריך סבתא!.
לצאת עם נכדים מחייב התארגנות בראש אחר. קודם כל לשתף, לשאול, להקשיב ולדעת שהטיול מיועד קודם כל ליצירת קשרים ואוירה טובה בין הפנסיונרים והדור הצעיר. אין צורך לרוץ ולהספיק, יש מקום לחוות את הרגע, וליצור חוויות משותפות. טעימה של עוגיית שוקולד בחנות מאפה שווה לא פחות מביקור במוזיאון זה או אחר. הם יגיעו לאוצרות התרבות בהמשך הדרך ואנחנו כבר היינו אז.....בואו ונהנה מהאווירה.
גדול!! מחכה לפוסט של "לקחנו את הנסיכות שלנו ליורודיסני"
השבמחק