יום שלישי, 29 באפריל 2014

נוסטלגיה של אוספים ממפיות ניר ועד פרחי הבר של בלובנד

 בילדותי הייתי אספנית צמרת.

אספתי מפיות נייר ואחסנתי אותן באהבה  רבה בתוך קופסת נעלים. 

מפיות מניר קרפ עבה 

ומפיות מניר משי מרשרש,

מפיות מרובעות ומלבניות 

והכי שוות היו העגולות. 

חיברתי סדרות של מפיות שעליהן הדפסי פרחים צבעוניים, מפיות 

שלוקחים בהחבא מבתי קפה ובתי מלון, והכי הכי היו המפיות 

של אניות הנוסעים שאבי היה מביא לי כי הוא עבד בנמל חיפה.

זה היה ה"אוצר", שעימו שיחקתי, טיפחתי והחלפתי עם החברות.



עד היום אני נהנית לשחק עם המפיות בארוחות ליל שבת וכל פעם 

להפתיע בצבע ובצורה שונה, בתוך הכוס או על הצלחת.

ואם מדברים על אוספים בשנות השישים, אבי אסף באופן היסטרי 

מחזיקי מפתחות שאותם הוא תפר ותלה על גבי לוחות. 


היום בבית על הקיר נמצאים הקופים שלא רואים , לא שומעים, ולא 

מדברים. האוסף גדל ויצא מפרופורציה כי  התחילו  להגיע שלישיות של 

צפרדעים ופילים ואז האספנות הפכה לאגירה וחשתי מחנק.

עם "פאנג שאו" או בלעדיו הצפרדעים יצאו לגינה ואני נשמתי לרווחה.

בשנת 1961 יצא לראשונה בישראל פיתוח מתקדם של מרגרינה עם חלב באריזת ניר אלומיניום מוזהב - מרגרינה גולד -בנד.
ילדי שנות ה-60 עמדו בתור לקבלת האוספים המפורסמים של סדרת תמונות ארצות ועמים ופרחי הבר שאותם היינו מייבשים ומדביקים יחד עם הגלויה של פרחי הבר של ארץ ישראל.
אמא שלי קנתה מרגרינה בכמויות והאוסף שלי גדל בהתאם.


הבנים לפי עדות ראש השבט אספו פקקים , בלורות, עטיפות של מסטיקים, בולים ומקופסאות של סיגריות נוצרו קלפים למשחק.
באתר נוסטלגיה און ליין מצאתי פירוט של כל עטיפות המסטיקים.



את הפעמון הראשון קיבלתי מראש השבט בעת המינוי למנהלת .
חשבון פשוט מראה שעברו מעל שלושים שנה. רוב הפעמונים ארוזים בארגז במחסן ומעטים נמצאים על אדן החלון.



"מאדם לוי" נתנה לי את חיפושית המזל הראשונה בפאריז ומאז גדלה המשפחה ונוספו צאצאים מלאי צבע ואהבה.

אין ספק שהאספנות נמצאת בגנים המשפחתיים. וראה לדוגמא כיצד
הנכדה אוספת את השרשרות שאגרה סבתא רבא והשמחה רבה.
ולסיכום, הרבה פעמים במציאות של היום אני מרגישה את עצמי מחוץ לעולם המושגים של הנכדים, אבל בדבר אחד אני מזדהה איתם במאת האחוזים ......בתענוג האוספים.

יום חמישי, 24 באפריל 2014

מועדים לשיגרה או הניצוץ הטמון בדברים הקטנים

בתום ימי החג, חול המועד וחגיגות המימונה,
 איחלתי לכל חברי ומכרי מועדים לשיגרה
הגדרה מילונית לשיגרה היא: פעולה, התנהגות , התרחשויות החוזרות על עצמן בדרך ובזמן קבועים.
השיגרה נוצרת כאשר פעולות מוצלחות משכפלות את עצמן ואילו פעולות לא מוצלחות משתנות או נעלמות.

ביני ובין שיגרה ת"ק פרסה .
בחול המועד ישבתי עם נכד מספר 1 ועבדנו על "עבודת שורשים".
בראייה לאחור ספרתי חמישה מקומות שבהם גרתי לפני הנישואין, ובשמונה בתים גרנו כמשפחה בארץ ובחו"ל. כאשר הבן הבכור כתב את כל בתי הספר שהוא עבר במהלך חייו עד גיל 18 הרשימה התארכה ואז שאלו אותו אם הוא ילד בעייתי. הוא ענה "אני לא אבל אימא שלי כן".
כל המעברים היו בשל שינוי מקומות העבודה שלי , שמונה במספר.
מקסיקו פצוקה 2009

שאלתי את בני הבית מהי שיגרה?
ראש השבט מגדיר שיגרה כמצב שבו החיים זורמים כמתוכנן. זה לטובה כאשר רוצים שקט ושלווה וזה מפריע כאשר נכנסים לפסיביות ולקיבעון חושים. 

נכד מספר שנים אוהב את השיגרה כי זה נותן לו שקט נפשי והוא יודע מה צפוי ביום שיבוא, והחתן הפסיכולוג שאל אם אני רוצה הגדרה לשיגרה או שיגרע - אהבתי .

היום כפנסיונרית אני מתחברת לשיר שיגרה של עמיר בניון
 "בזמן שהשיגרה שוב השתלטה
   אני רציתי חופש
   אז יצאתי לטייל
   בתוך החפצים שלי
   בתוך העולמות המשונים שלי ".
השיר המלא אורך 4:11 דקות וכולו פיוט וראיית היופי 
בתוך הדברים הפשוטים , הקליקו , עצמו עיניים ותתענגו.
כמה יופי ניתן למצוא בדברים הקטנים הקרובים לעין וקרובים ללב.

באתר של קהילת משחק החיים מצאתי את ההגדרה הבאה:
"שיגרה מקדמת היא שיגרה שמובילה אותנו קדימה אל עבר השאיפות שלנו והיא מאפשרת לנו לצמוח , לגדול, להתחדש וליצור ואילו שיגרה מעכבת, היא שיגרה המורכבת מפעולות שאינן מקדמות אותי ואינן מאפשרות לי לגדול, לצמוח ולהתקדם לדוגמה שיגרה של ריבים עם בן הזוג".
איך יוצרים שיגרה מקדמת?
קודם כל אני לא שומעת הכל, רואה דברים באופן סלקטיבי וחושבת פעמים לפני שיוצאת מילה מהפה...(כדי לא להתחרט)....

ואחר כך נהנית מהזכות לשלוט על הזמן  ובוחרת לעשות
את מה שאני אוהבת:
צפייה בסרטים, בילוי בתאטרון , קפה ומאפה עם הנכדים,
סריגה,יום של שקט, פרחים בגינה ואירוח בימי שישי
זהו חלק מרשימת שוברי שיגרה שלי. 


בבית המדרש של החיים, לדעת לחיות הוא אחד הדברים הנדירים ביותר, רוב האנשים פשוט קיימים.(אוסקר ווילד)
מקסיקו 2008


אז דקה לפני ימי הזיכרון וחגיגות העצמאות נעצור כי כבר נאמר:
בלוג טוב צריך להיות כמו חצאית של אישה-
מספיק ארוך בשביל לכסות את העיקר
וקצר מספיק בכדי להיות מעניין .
סנטרל פרק ניו יורק 2013











יום שבת, 19 באפריל 2014

רשימת התבלינים שמעשירים את החיים


בשבוע של חול המועד השתתפתי במספר מפגשים חברתיים ומשפחתיים שבהם כמו תמיד עלו נושאים הפוליטיים, סיפורי מסעות בארצות מעבר לים, חוויות ונפלאות של הצאצאים.
ואז כשהסיפורים הללו הסתיימו, החלו  בני המשפחה הנושקים לגיל הארבעים פלוס לחלום על היציאה לפנסיה וסיום תקופת עבודת הפרך.

במציאות, המעבר מחיי עבודה מסודרים לתקופת הפנסיה מלווה בחששות ובפחדים מהבלתי נודע. המעבר לעולם הפנסיה יוצר דרמה שמפיקי הקולנוע באירופה ובהוליווד לוקחים ומעלים למסך הגדול.
הם מבינים שציבור רחב של גמלאים ממלאים את אולמות הקולנוע, אם מגישים להם סרטים איכותיים שמשקפים את המציאות שבה הם חיים. 
 אז, כשהייתי בהריון ראיתי את כולן הולכות עם בטן מתנוססת קדימה והמדף היה גדוש בספרי הדרכה לגידול ילדים,
וכעת, אני נתקלת, צופה ומזדהה עם גיבורי הסרטים שמראים את החיים של בני הגיל השלישי. 
ביום שישי בצהרים נכנסנו ראש השבט ואנוכי באופן ספונטני  לצפות בסרט ההודי לאנצ'בוקס LUNCHBOX .
הסרט מתרחש במומבי ומתאר מפגש מרגש בין אישה נשואה המשוועת לתשומת לב ואהבה מבעלה לבין פקיד בגיל העמידה. 
מעבר לתבלינים ולאוכל ההודי, העלילה מספרת על הפקיד שנמצא חודש לפני היציאה לפנסיה, ומתבקש לערוך חפיפה בתפקיד למחליף צעיר שיתפוס את מקומו. 
סיום התקופה של שלב העבודה בחיים והמעבר למעמד של פנסיונר מלווים בקשיים ובבלבול רב, ורגשות של התעלמות, עלבון וכאב  עולים וצצים.
העלילה מובילה את הגיבור מנוקשות משימתית להבנה, אמפטיה וראית האחר.

קצת פרטים סטטיסטים על תוחלת החיים.
בסוף שנות השמונים של המאה ה-19, תוחלת החיים עמדה על
47 שנים, בשנות ה-30 של המאה העשרים תוחלת החיים של
הגברים הייתה 59.9 שנים ושל הנשים 62.7 שנים. ואילו כיום,
תוחלת החיים בישראל נעה סביב גיל השמונים.



"החגיגה של פולט" הוא סרט צרפתי שמלווה אישה זקנה ונרגנת, גזענית של ממש ,שפונה למסחר בסמים לאחר שהפנסיה הדלה שלה דחקה אותה לעוני.  זו קומדיה שבין חיוך לחיוך עולה התובנה שבעולם המערבי יש יותר אנשים זקנים, שלמדינה אין מספיק כסף לתמוך בהם כלכלית והסולידריות המשפחתית הולכת ופוחתת. 
השחקנית הראשית ברנדט לאפון נפטרה ביולי 2013.  

את הסולידריות המשפחתית פגשתי בעבודת השורשים שעורך הנכד הבכור, זה שמציל אותי בכל פעם שאני טועה ומתברברת במחשב.
תוך כדי קריאה, גיליתי קוים דומים במבנה המשפחתי  של שנות השישים במדינת ישראל. 
במשפחה של ראש השבט, ה"בבה" שעלתה לארץ מרומניה, התגוררה
עם הבת והחתן. הוא מספר שהבבה גידלה את הנכדים כי ההורים היו עסוקים בפרנסה.
המשפחות של המחותנים שלי, זו שעלתה  מבולגריה וזו שהגיעה ממרוקו, ההורים המבוגרים חיו בצוותא וחלקו את אותה הדירה  עם המשפחה של הבנים או הבנות ועזרו בגידול הנכדים.

היום קיים הפתרון של הדיור המוגן שפעם קראו לו בית אבות, אבל לא כולם רוצים לצאת מהבית שבו גרו שנים רבות ולעבור לגור עם אנשים שאותם הם אינם מכירים. 



"בואו נגור ביחד" היא קומדיה צרפתית על חמישה מבוגרים המחליטים לעבור לגור יחד במקום לעבור לדיור מוגן יחד עם אנשים שאינם מכירים.
אנני (ג'רלדין צ'אפלין), זאן, קלוד, אלברט וג'ין (ג'יין פונדה) הם החברים הכי טובים כבר למעלה מארבעים שנה. כאשר הזיכרון שלהם מתחיל להשתבש, והזקנה מראה את אותותיה שאלת המעבר לבית אבות הופכת קריטית. הם מחליטים יחדיו למרוד במוסכמות ולעבור לגור באותה דירה. 
התרגשתי לראות את גרלדין צאפלין וגין פונדה שעבורי הן היו אלילות לפני שנים רבות וגם עתה לא נס ליחן, מקסימות ומקרינות עצמה ויופי של גיל הזהב.
אלילה נוספת היא ונסה רדגרייב שמופיעה בסרט על מקהלת קשישים    "השיר של מריון".

זה לא פשוט לראות קשישים על המסך כי הם מזכירים לנו שהחיים נעים בכיוון אחד וכולנו במועד זה או אחר נגיע לשם.
ואם מדברים על מסע הזמן הרי שבקומדיה "סוף סוף וגאס" אנו פוגשים ארבעה ענקים שלא מסתירים את הקמטים, שערות השיבה ושאר סימני הגיל.

מורגן פרימן, רוברט דה נירו, קלווין קליין ומייקל דאגלס מככבים בקומדיה שמגוללת את סיפורם של ארבעה חברים בני 60 פלוס. הם לוקחים הפסקה מחיי היומיום כדי לארגן מסיבת רווקים בלאס וגאס לחבר הרווק האחרון שנותר.
זה קולנוע זקן ונמרץ שעליו ניתן לומר זה לא התרגיל אלא הגיל.


ב"רד 2" האקשן מהוקצע ולא נורא שהעלילה נטולת כל הגיון.
העיקר שברוס וויליס, הלן מירן, גון מלקוביץ', אנתוני הופקינס ממשיכים לגלגל את הבדיחה רווית ההומור העצמי על מחסלים מזדקנים וערימות של גופות סביבם.


"יפה לנצח" הוא סרט מקסים זוכה פרס אוסקר לסרט הזר (2014).
גיבור הסרט שחוגג את יום ההולדת ה - 65, מגולל את חייו ועורך חשבון נפש על העשייה שלו ועל החיים בחברה הגבוהה.
ממליצה לצפות בסרט בשל הצילומים המרהיבים של רומא והפנינים שמשמיע הגיבור על מהות החיים.
ידעתם שאורז מבושל טעים יותר כשהוא מחומם למחרת?
זו אחת מהתובנות הקולינריות של גיבור הסרט.


 מה למדתי מכל הסרטים על הגיל השלישי?
הרפואה, הטכנולוגיה והמודעות לחיים בריאים לימדה אותנו
איך להוסיף שנים לחיים, 
עתה יש ללמוד איך להוסיף חיים לשנים. 







  



יום שלישי, 15 באפריל 2014

איך הגלגל מסתובב לו או האימא הלוליינית מאז ומתמיד

באחד מימי שישי פתחתי את המקומונים ומיד קפצה לי  התמונה של
ד"ר אדווה צוק און, מומחית ברפואת משפחה וגריאטרית, עומדת ומרצה בפני הממונים על רווחת העובד במשרדי הממשלה.
נושא ההרצאה: אימהות בעידן המודרני.


למען הגילוי הנאות אני מצהירה שזו בתי. 

צלצלתי וביקשתי שתשלח לי את המצגת של ההרצאה, מתוך עניין 
אקדמי מחד, ומאידך מתוך מציצנות .
רציתי לדעת מה היא חושבת על הדילמה של אמהות והורות
כבת לאימא שבחרה בחיי קריירה.
המצגת נפתחת עם האמירה הנוקבת ש"כמעט ולא ניתן להעלות על הדעת שני עיסוקים קוטביים יותר מאשר קרירה ואמהות".


בית הספר העברי מגן דויד מקסיקו סיטי - מתנת פרידה

ואיך היה אצלנו במשפחה?
תמיד ביום הראשון של שנת הלימודים אני עמדתי בפתח של בית הספר שאותו ניהלתי, והילדים שלנו יצאו לדרך החדשה עם ראש השבט.



בתמונות של החגים והמסיבות רואים את הסבתא והסבא כי מה לעשות אני חייבת לנאום בטקסים בבית הספר, ציטוט מעבודת שורשים " סבא יעקב תמיד בבגדי צבא וסבתא רבקה תמיד עובדת מבוקר עד ערב"

כמובן היה צבא של מטפלות ועוזרות אבל...
פעם בשבוע ניקינו יחד את הבית ויצאנו למסעדת בורגר לאכול בצוותא, והיציאה בסוכות ובפסח  לטיולי אוהלים בכינרת נשארה כחוויה לכל המשפחה.

המשכתי לקרוא במצגת ופגשתי את הנקודות החשובות שהן:
זמן איכות  ותקשורת איכותית,
שיתוף הפעולה בין בני הזוג 
והקדשת זמן לבן הזוג.

לא תמיד זה קל לעצור את המירוץ להגשמה עצמית, להסתכל לצדדים ולראות את בן הזוג.
אבל  אם את לא רואה אותו, זה בדיוק הזמן לעצור, לחכות,
להיפגש מחדש ולהמשיך במירוץ יחד .
בתובנה של פנסיונרית הרי הגוזלים עוזבים את הקן ואת נשארת עם
 בן הזוג וכעת מתחילים החיים האמיתיים.



הסוד להצלחת הזוגיות כאשר שני בני הזוג  במירוץ בין קריירה להורות -
הוא קיום השיוויון בין בני הזוג ,אהבה, הבנה וגאווה בעשיה המקצועית של האחר.
קבלת העובדה שקידום מקצועי זה צורך קיומי ויש למצוא דרכים יצירתיות כדי לאפשר לשני בני הזוג להגשים את עצמם.
אין ספק  שהתמיכה וההבנה של ראש השבט אפשרה לי להגשים את השאיפות ולגעת בחלומות . תודה על האמון והכתף שנתת בעת הצורך.



עזרה נוספת שלא תסולא מפז היא התמיכה של  הסבים והסבתות.
תכנון נכון של הזמן המשותף ילדים סבים יכול להביא למצב של
WIN - WIN לשני הצדדים.
המשכתי לקרוא במצגת והגעתי לקטע המתאר את  הנרטיב הנשי במאה שלנו. במרכז השקופית נמצאת האישה וממנה יוצאות שלוחות שרואות בה עובדת מצטיינת, אימא מושלמת, בת מסורה ובת זוג מדהימה.....
SORRY זה לא אני!!
אבל דקה לפני שהתרגזתי מצאתי בתחתית העמוד את המשפט הבא:
אי אפשר להיות מושלמת בכול
אבל אפשר למצוא איזון ואז השילוב של הכול ביחד
יכול להתקיים כשלם.
זהו זה - זה כוס התה שלי!!!!


למדתי בקורס הוראה ויעוץ זוגי של מכללת אורית ארבל 
שדמות האם מייצגת את המצב האידאלי 
ואת הרצון שלנו שדברים יתרחשו באופן אידאלי.
האם מלמדת אותנו איך ללמוד וליצור מעבר ליכולות שלנו.
היא מלמדת את הדמיון ואת המעוף,
להבדיל מהאב שמלמד את ה"מה" האם מלמדת את ה"איך".



"השיעור החיובי שאפשר ללמוד מהאם, זו יכולת לימוד והרחבת אופקים, ליצור בדמיון מעבר ליכולות שלנו.
ככל שהדרמה גדולה יותר, יכולת הלימוד יותר גבוהה,
והדור הבא חוזר ועושה את אותו הדבר."

אין ספק שבסופו של דבר  אני רואה שני דברים טובים במהלך השנים בגידול הילדים כאימא קרייריסטית : 
ראשית לא הפרעתי להם לפרוש כנפיים אולי כי השארתי להם מרחב, פשוט לא הייתי הרבה בשטח.
ושנית הם ספגו מודל של שני הורים שבונים קריירה זה לצד זה תוך הבנה התחשבות ועזרה.
ומכאן כל אחד לוקח חלום ומגשים אותו תוך כדי העצמה אישית והקמת תא משפחתי. 
כל אחד בדרכו הוא, כל אחד בקצב ובמנגינה שלו.



באחד הימים פתחתי  את הפייסבוק ופגשתי את הבת הבלוגריסטית מעבירה הרצאה בכנס במכללה האקדמית בנתניה.


גם פה שלחתי מייל וביקשתי את המצגת כדי לראות איך התיזה שלה הפכה להרצאה בפני אנשי אקדמיה.
אני לא מכחישה,  הבקשה יצאה קצת מסקרנות והרבה מגאוות אם.

אז אני לא יודעת לדרג את כמות הזמן או איכות הזמן שהקדשתי לבנות,
אבל זה לא הפריע להן לגדול ולהפוך לנשים עצמאיות שיודעות לשלב בין מרחב החיים המשפחתי למרחב חיי הקריירה עושות זאת בהצטיינות ומגשימות חלומות.



וראש השבט אומר : הן גדולות....הן גדולות....הן גדולות....





יום רביעי, 9 באפריל 2014

והגדת לבנך ולא רק בליל הסדר אלא גם במתנות לב

בעוד מספר ימים נשב סביב שולחן הסדר ונקיים מצוות והגדת לבנך.
המשפחה יושבת וקוראת את סיפור היציאה ממצרים כדי שהדור הצעיר ידע, יזכור ויעביר מדור לדור.

שאלת המסירה הבין דורית מתחברת אצלי להעברה אחרת, העברה של כלים, מיומנויות, רגשות ערכים ומסורת משפחתית.

כאשר ראיתי את הפוסט של גילי נפל לי האסימון והבנתי איך נסביר את האמירה  והגדת לבנך  בשולחן הסדר שלנו. 
גילי מקבוצת הבנות השוות באזור ביקשה לדעת אילו מתנות לב אפשר לתת לנערה בת 12.
הפוסט יצר גלים ברשת והתפתח דיון מדהים שרבות מהשוות ביקשו לתעד אותו.
תחילה עלו הצעות מרגשות  למתנות לב כמו:
פלסטלינה כהדמיה לגמישות, שוקולד לחיים מתוקים, משקפים ורודים כדי לראות את הטוב בכל דבר, קליעה למטרה כדי שנדע להציב מטרות בחיים.

וההצעות הלכו וזרמו, מהתחום הפרקטי הגיע הרעיון לתת פלפון כדי שלא  נשכח לחזור הביתה, את המצפן נוסיף כדי שנמצא את הכיוון בחיים, השנורקל - שלא נפחד מהמעמקים, ספר הבדיחות שיהיה בשלוף אם ניתקע, החכה - כדי שנוכל  לדוג מבין היש את העיקר, המסננת -כדי שנדע לסנן את המיותר וסרגל קנה המידה - לשם הדגשת הפרופורציה בחיים.

עצות מעולם הרגש הביאו את הטישו - כי זה לגיטימי לבכות, ניר דבק - שמאחה לב שבור, סיכת בטחון - לאיחוי דברים שנפרדו, נעלים - לפיתוח האמפתיה וכדי ללכת בנעלי האחר כדי לחוות מה הוא מרגיש, 
קונכייה -  כדי להקשיב לרגשות ולא נשכח את הנצנצים  - שיש לפזר במקרה הצורך ביום שחור.




אני אהבתי את הרוגטקה - שברגעים בהם אתה מרגיש שדברים הולכים  אחורה  הם בסך הכל מתיחה קלה שנועדה להעיף אותך קילומטרים קדימה.

גם הכדור  - מאפשר משחק, גלגול, זריקה ותפיסה, קליעה למטרה והעיקר להיות יצירתי באמצעותו, אחת מהשוות הציעה שעון מעורר -  כי כדי להגשים חלום צריך להתעורר, ושתי חמסות -  המציינות שבעשר אצבעות הכל ניתן לבנות.
 מישהי הביאה מפתח - שפותח כל דלת, ואחרת הביאה עוגיה שרופה -  כדי להזכיר לנו שלא הכל מושלם בחיים.

השקל - מסמל את שיקול הדעת וחצי כוס מלאה- חשובה לראיית העולם באופטימיות זהירה.
הקלידסקופ -  מזכיר שיש למצוא זוויות וגוונים רבים ומשתנים,
מסגרת - כדי שנדע להסתדר במסגרות אבל גם לצאת בעת הצורך.



אני אהבתי את הנוצה - המגביהה עוף ומדגדגת את כפות הרגלים, וגם את מקל המטאטא  - ואין צורך בפירוט......
בתרמיל של החיים נשים טלק - לרכות וברזל - לנחישות, פלסטר - ללב כואב ולק -  אם צריך לשלוף ציפורניים, צמר גפן - לרכך את הנפילות בחיים ומסמר עקום  - כדי לא להיקבע על דבר אחד, משפך - להשקות ולטפח רעיונות חכמים,ולא נשכח  נר קטן -  שגם את החושך הכי גדול מצליח להאיר, ולבסוף חתיכת רשת -  כדי לזכור שיש מי שיתפוס אותך אם תיפול.


l

ואם בפסח מדובר הרי ששרשרת וחרוזים - מסמלים את שרשרת הדורות ופיסת חבל עם קשר - המעידים  על החשיבות בשמירת הקשרים המשפחתיים ונוסיף קופסה -  לשמירת הזיכרונות, וחותמת - שמעידה כי האדם משאיר חותמו בעולם, ותבלינים -  כדי לתבל את החיים וצבעים -  כדי לצבוע את העולם, ודף לבן וחלק -  כי הכל פתוח בפני האדם, וטיפקס -  כי לפעמים רוצים להתחיל מחדש, ולבסוף בלון -  כדי שנדע לעוף  גבוה ולחלום ואנחנו כאן למטה ניקח את המצלמה וננציח רגעים נפלאים למזכרת.

אין מה להוסיף הבנות השוות גדולות מכולם. ועכשיו נותר רק להכין את השקיות "והגדת לבנך" עם חפצים שונים שיזכירו ויטמיעו את הערכים.
ולסיום נברך אביב פורח וחג שמח.






יום ראשון, 6 באפריל 2014

משפחה יוצאת למדבר ושורדת - עשר עצות

1.הקדמה
באחד המפגשים המשפחתיים בשולחן השבת עלה רעיון של יציאה משפחתית ליומיים למדבר לכפר אינדיאני.
עלה הרעיון, הסתובב באויר וחיכה למישהו שיניע אותו, ואז דודה טובה פתחה בפייסבוק קבוצה של כפר אינדיאני והתחילה להעביר מסרים.

2.אוירה וקשר
המסר הראשון היה סדרה של צילומי אוהלים אינדיאנים וכולנו למדנו שאוהל אינדיאני נקרא טיפי, תמונות והסבר על הפעילויות  סביב המדורה נשלחו לכולם.....


"בטקס שנערוך ביום חמישי אחר הצהריים /בערב, סביב למדורה נעניק 

לכל אחד/אחת מהמשתתפים שם אינדיאני, אתם מוזמנים לבחור לכם 

שם, או להמציא שם מקורי משלכם. הטקס יכלול – סיפורי עם אינדיאנים,

 יצירת שרשרת השבט, בניית מקלות גשם, כתר ואיפור אינדיאני , ריקוד 

גשם, סיר פוייקה מסביב למדורה. ועוד הפתעות..."

 בני המשפחה החלו לשתף פעולה ושלחו את השמות : שושנה פראית, ציפור שקטה, מדברת מתוך שינה, תלתלי זהב, אח קטן, בלו אייז, אפרוחית צהובה , גירפה עם צוואר, עיטם מדברי, עדיין מתלבט, סוס מלחמה, לוחש לפחם, ציף הגבעה, סגול כהה .....


3. תיאום ציפיות
ההודעה על התנאים במדבר העלו חששות כי סוכת צל וערסל, מחצלת ובורות מים זה כיף אבל שינה על מזרנים ושירותים רחוק במדבר ומקלחות פתוחות לשמים ואוכל בפויקה זה קצת שונה ומאוד מאתגר.
לבני השישים עצה קטנה , לא להיפרד משמיכת הפוך והכרית גם כשישנים על מזרנים.

4. הערכות לוגיסטית
לצד הצד היצירתי בא הצד הפרקטי. נשלחו הודעות לכל המשפחה ובהן פירוט סדר היום והארוחות ורשימה של ציוד ואוכל. כל אחד התנדב וסימן את הארוחה שעליה הוא אחראי ונערכה חלוקת קניות והסבר מראש שכולם שותפים בהוצאות ונא לשמור קבלות. בתחקיר שראש השבט עשה נאמר שהיה מחסור בקרשים וגחלים.

ברשימת הציוד לבני השישים מוסיפים כיסאות פק"ל יותר משניים כי חוק מרפי אומר כשאתה קם הכיסא נתפס.


5. פעילות לילדים
כמובן יצירה בהיבט אינדיאני מקלות גשם , כתר נוצות וצביעת אבנים אבל גם עפיפון בלונים ובועות סבון עוזרים לפעילות.
הוטל וטו על המשרוקיות אבל האקדחים פעלו ברמה.

הפעילות הותאמה גם לצעירים ולצעירים ברוחם.


6. אוכל טעים
הוצאו מתכוני פויקה מהאינטרנט ומיגוון של פויקה עוף ופויקה צמחוני עלו ובאו......כמובן לא נשכח את האסדו לאוכלי הבשר.

7. טאבון חובה!
קמח מים שמן מלח ושמרים יוצרים בצק טעים וכולם עסוקים בהפיכתו לפיתות חמות וטעימות.

8. לזרום עם שינויים
יש רוח ובמדבר קר בלילה ? לא נורא מזיזים מזרנים באוהל המשפחתי ויוצרים שולחן שבת לתפארת. הפתעות יצאו מהקופסה וכולם צהלו ושמחו. בפעילות שבה מעורבים 20 ויותר אנשים וילדים חייבים לדעת לזרום ולהפוך את הפלסטיות לאלסטיות.
זו מיומנות שנרכשת עם הזמן ועם הניסיון, מיומנות שמאפשרת חיים בצוותא בהרמוניה.

9. פעילות ערכית
 קלפים אינדיאנים נשלפו וכל אחד קיבל קלף והסברים ניתנו על כל חיה שעלתה בגורל......שעתיים נפלאות של התבוננות לתוך הנשמה.
לא שכחתי את הסיפורים אינדיאנים עם מוסר השכל שהושמעו במהלך הארוחה ונתנו נופך של תרבות ומוסר השכל .

10. התנתקות מהטלויזיה, האינטרנט ושאר ירקות...
השהייה במדבר יצרה זמן איכות של הקשבה וראייה משפחתית מדהימה. הילדים כל אחד עם תרמיל ההישרדות שלו היו קשורים לטבע ונטלו חלק בעשייה ובפעילות.
למבוגרים המרחבים אפשרו לכל אחד להיות לחוד וביחד ונשארה תחושה של רצון לעוד......

ומה אני לקחתי מהפעילות?
קודם כל הנאה להיות סבתא במדבר של נכדים מקסימים, ואחר כך תענוג לקבל קפה מהחתן ובסוף נחת לראות כיצד ראש השבט מנהיג את להקת הבנים בדרך לתל ההיסטורי תוך גילוי חרסים ואבני צור והסברים על הסביבה המדברית.