מוסיקה קלסית, באך בטהובן ורחמנינוב, נכדים ומה שביניהם

בחנוכה מצפים מהסבתות לקחת את הנכדים למופעי חנוכה והמייל שלי היה מוצף בפסטיבלים ובהצגות לילדים. האמת לא בא לי על רעש, חטיפים והתבכיינות של פעוטות.  השנה הזדמנה לי אפשרות להזמין את כל הנכדים למופע מסוג שונה, על יוהן סביסטאן באך שמעתם? במרכז אלמא לאומנויות הועלה קונצרט לילדים ביום שישי בבוקר, נר רביעי של חנוכה.  בשעה 11:00 בבוקר התייצבה כל המשלחת אלים,עיטם, ליאור, כחל, תמר,עגור, אלה ונעה. 

כולם התיישבו בשורה אחת כמו בחנוכייה וסבתא לא לטעות, זו אני הייתי השמש הגאה. כל אחד הגיב בצורה שונה לצלילי הקונצרט של באך. אלה זימזמה, ליאור טופף בידים, אלים שימש כסא נוח לנעה שניגנה במשולש דימיוני, תמר קיפצצה ועיטם היה מרוכז בצלילים, עגור התעניין בשכנים וכחל היה בעולם משלו. אין ספק, מחונכים להפליא וענו על הציפיות שלי. 

מרכז אלמא זה מפעל תרבות חדש שהוקם בבית מלון מבטחים לשעבר. גברת לילי אלשטיין הגשימה חלום של יצירת מרכז אומנויות, ברמה בינלאומית בזיכרון יעקב הקטנה. אולם הקונצרטים מצטיין באיכות אקוסטית מעולה והעוגב שהובא מגרמניה, גודלו ענק וצליליו תפסו את תשומת לב הילדים.
דרך אגב,סער בשיחת חולין גילה שלילי היא קרובת משפחה רחוקה של משפחת צוקרמן דרך דוד ירמיהו, האח של סבא רבא יקותיאל. 

פנינה מוסיקאלית נוספת נמצאת בבית מנפרד בגבעת עדה. בתוך שדות ירוקים שוכן ביתן עץ שבו אווירה ביתית והבמה עליה מופיעים הנגנים מתוחמת על ידי שטיח אדום פרחוני . יצאתי לשמוע קונצרט לפני חודש והראשון שליוה אותי, כי אהובי מפליג בימים,היה אלים. לקונצרט השבוע הצטרף עיטם המקסים.
לפני הקונצרט שתינו קפה, או תה וכמובן גם מאפה. בתום הקונצרט הוגש מרק ירקות או כתום בשילוב לחמים, מאפה הבית,חמאה וזיתים. 

אלים אמר שזו חוויה שונה, בניגוד לאולם הקונצרטים שבו הנגנים מרוחקים, כאן ניתן לחוות את המוסיקה בדרך של קירבה, עד כדי נגיעה במיתרי הצ'לו ולחוש את העצמה של הנגנים. זה לא קל לקבל במסה את מכלול היצירות של בטהובן, רחמינינוב ומנדלסון, אבל יחד עם סבתא טועמים את הצלילים ולפעמים גם בורחים לעולמות אחרים.

במשפחה אני מארגנת ארועים מוסיקלים, אבל אשת המוסיקה האמיתית היא הילית, זמרת האופרה המקצועית.
בתאריך 14.2.15 ביום שבת, יועלה מופע "פניני אופרה" ובו הילית תופיעה יחד עם דן כנר באולם מיר"ב. כל ההכנסות מוקדשות לעמותת בית הספר האנטרופוסופי הכרם.
זה נשמע לכם פרסומת? כן רבותי, זה שילוב של תרבות ונתינה ומצפים שתושבי האזור יגיעו, לא לשכוח לרשום ביומן!

כולם שואלים אם הנכדים מנגנים,קצת היסטוריה משפחתית.
כשגרנו בשפיה לפני עשרות שנים, היה לי חלום פולני ששלושת הילדים שלי ינגנו  בפסנתר. רכשנו פסנתר מגברי, רכז המשק ובכל יום שלישי אחר הצהרים עלינו השלושה ואני לאיריס המורה לפסנתר. אחד ניגן והשאר חיכו בתור וראינו את "סמי וסוסו" ו"דודלי ורגע".
הפסנתר ליווה אותנו משפיה להרצליה,מהרב קוק לנווה ישראל ונחת בזיכרון יעקב ברחוב ברק. ומאז מחכה ומצפה שמישהו יתחיל לנגן בו.
נתראה בקונצרטים הבאים ולסיום קישורים ליצירות מוסיקליות שאהבנו.
מנדלסון טריו 1 בטהובן טריו 1 

חמישים יום של זמן חלום, זמן צלילה, זמן המתנה לאהוב.

הפוסט הזה נכתב לאחר זמן רב של שתיקה, זמן שבו כל האנרגיות שלי הופנו לסקיפר האהוב שלי שיצא להגשים חלום, לחצות את האוקיינוס האטלנטי כמו קולומבוס ולדוג דגים גדולים כמו הזקן והים בספרו של ארנסט המינגווי.
ישבתי עם יונית הבלוגריסטית ביקב התשבי ובין  נגיסה בלחם הריחני ושתיית קפה, היא פונה אלי ונוזפת בי על שנטשתי את הקוראים הנאמנים של הבלוג "פנסיונרית גאה שיוצאת מהמגירה" כי פשוט חדלתי לכתוב ולפרסם פוסטים.
"תפני לקוקהKoka Rachel Cohen-Ronen ‎‏ שהיא אשפית עם קלפי הגורל ותראי מה היא אומרת לך" היא מציעה.
 אז פניתי והקלף שעלה בגורל מתארת ראש אישה עם זוג עינים גדולות שהשיער כולו מפותל מנחשים בצבעים שונים ובים הגלים שטה לה ספינת מפרשים.

ושורת המחץ שכותבת לי קוקה אומרת: "אבל כן רבקה, את צריכה להסביר ליונית שכדי להפעיל את גלגלי הדמיון צריך זמן חלום, זמן צלילה, זמן המתנה לאהוב". איך היא קלעה בול למצב שבו אני נמצאת!!
אני ואישי הולכים בדרך משותפת כבר 44 שנים.
נפגשנו במסיבת חנוכה, הוא חובל בקורס חובלים ואני תלמידת יא בתיכון חיפאי. הרבה גלים זרמו בימים והרבה אירועים עברנו יחד במהלך השנים, אבל חוויה של פרידה לתקופה של חמישים יום וקצת, זו חוויה חדשה עבורנו.
אז מה נותנים לאהוב שיוצא למסע מגשים חלום?
הכנתי לו בחשאי פנקס קטן ובו תמונות השבט, תפילה למפליגים בים מאת הרמב"ן, מתכון לכיכר לחם, טבלת יאוש של ימי הפרידה ושיר של גון קיטס כוכב בהיר.

 בעת האריזה הטמנתי בקופסאות השונות לבבות עם פתגמים של אהבה וחיי נישואין. בשיחה הראשונה לאחר עשרים יום של הפלגה וחציית האוקיינוס, אמר לי הסקיפר שכל לב שהוא מצא האיר לו את הלילה. 
על הצלחת המתכון של כיכר הלחם למדתי מהתמונות ששלח מריו סגל סקיפר הספינה שנקראת גולדינה 2 (על שם אימו)

זמן המתנה לאהוב יוצר חשיבה יצירתית ומציאת פתרון למצב שבו אין קשר לא של מכתבים ולא אינטרנטי, ואז האהוב הופך לנעץ צהוב במרחבי האוקיינוס.

כל ערב בסביבות השעה שמונה קיבלתי מייל משלמה חבר של מריו, הוא שם נעץ צהוב וירטואלי וסימן את המיקום של גולדינה 2 על מפת האוקיינוס. המפה וההסברים על המהירות, המפרשים, עוצמת הרוח ורוחות הסחר מילאו במעט את הגעגועים. 
אז איך ממלאים את הימים? נרשמים לבריכה בקנטרי ושוחים מאות מטרים, עולים על ההליכון וצועדים קילומטרים, למזלי יש לי גיסות נפלאות ואיתן יצאתי לקפריסין ומלטה, כמובן נהנים עם המשפחה והכי חשוב מוחקים ימים בטבלת היאוש.
ובשינוי של המשפט: "אני במזרח וליבי במערב" אסיים ואברך 
 חג אורים שמח. 

     

‎‏

איך נוצרים קמטים ביום ההולדת והשמחה רבה

יום הולדת שישים ושלוש הוא יום הולדת קצת סתמי לא מתחיל עשור, לא מציין מחצית ולא מסיים תקופה, יום הולדת קצת אפור לא כן?

 ישבתי וחשבתי איך ניתן להימנע משממון של יום ההולדת והגעתי למסקנה שאני נהנית מהפקת אירועים וזה מה שישמח אותי אז קדימה למלאכה.
יצרתי אירוע בפייסבוק ובו הזמנתי לארוחת ליל שבת את המשפחה וכדי להוסיף צבע לאירוע ציינתי שאנו חוגגים לראש השבט שיוצא להפלגה חוצת אוקיינוס וגם נברך את הבת הרופאה שגם היא עקרבית במלוא רמ"ח אבריה וגם לי דרך אגב יש יום הולדת סתמי . 
כמו שאהובי עם לב זהב אומר: כמו תמיד, את אוהבת לערב אירוע באירוע וככל שמד הלחץ עולה את יותר ויותר מאושרת. מה אומר ומה אוסיף לאחר ארבעים ושבע שנים יחד הוא מכיר אותי  והוא צודק כי כעת אני שמחה כי יש חגיגה.

לחגיגה בגיל שישים ושלוש יש קמטים ייחודיים עקב השנים:
קמט ראשון - אני מאוד אוהבת את הצד של התכנון והביצוע, מי שמכיר אותי ועבד איתי לאורך שנים יודע שאני מאוד מתחברת לפרויקטים.
בקטע של TO DO  נוח לי מאוד, זה היה לאורך הקריירה וזה ממשיך גם בפנסיה באירועים הקטנים של החיים. אז מזמינים עשרים ושבעה בני משפחה ופותחים קודם כל שולחן.
אבל כאן צומח ומגיע הקמט ויש להתחבר עם החלק של ה- TO BE לדעת לקרוא את הגוף ואת הנפש ולא להתבייש ולבקש עזרה כשצריך. אני מקישה S.M.S קצר והנכד הבכור מגיע ונותן יד בהבאת השולחנות, הכיסאות והצלחות.

קמט או לא קמט העבודה המשותפת והאנרגיה שזורמת בינינו זו המתנה הראשונה בחגיגה.
קמט שני צומח כאשר אני שמה לב שההתנהלות היומית היא בקצב איטי ב-SLOW MOTION. היום אני מסיימת מטלה ונחה, איפה הזמנים שבהם באותו היום קניתי את המצרכים, ערכתי את השולחן, דיברתי בטלפון, ניקיתי, בישלתי בערבון מוגבל אבל המשכתי לרקוד והכל באותן 24 שעות. היום הפנסיונרית יוצאת בבוקר יום חמישי לקניות ונחה, אחר הצהרים מארגנת סידור השולחן ונחה, למחרת בבוקר יום שישי נוסעים למפגש חברים בתל אביב אוכלים ומשוחחים, חוזרים בצהרים ואני מתחילה את  הבישולים, קופצת לחנות הכל בשקל כי שכחתי את קופסאות הפלסטיק וקישוטי השולחן נחה שעה ושותה קפה ובשעה חמש מחכה לאורחים.

הברכה שקיבלתי מהבן מסכמת באופן הברור ביותר את הקמט ואני שמחה כי זה מה שיש וזו האמת לאמיתה.
האורחים הגיעו ורצינו להתחיל בתכנית האמנותית הכוללת ברכות, חלוקת מדליות וגביעים, מתנות לחוגגים ושירונים חיכו לשירה בציבור. אני מתכננת אבל לאירועים בשטח יש קצב משלהם ואז מופיע הקמט השלישי - כל תכנית מהווה בסיס לשינויים. עקב הנסיבות אלתרנו, האוכל הופיע על השולחן חם ומריח חולקו הבשר, העוף, השניצלים, קציצות הדגים, האורז, תפוחי האדמה ולא לשכוח את הסלטים.

 כולם שבעים ומרוצים וזה הזמן להתחיל בקטע האמנותי.
הגביע השבוע הלך לנכד מספר ארבע שהבקיע שלושה  גולים בחוג הכדורגל, אירועים נוספים זכו למחיאות כפיים והשיא עבורי היה השיר שאהובי כתב והקריא ברגש רב.
"לרבקה היקרה שלי"

לא שכחתי שיש לך היום יום הולדת

ולכבודו הכנתי לך ברכה לאשה מיוחדת .

כשמגיעים לעשור השישי , גיל הסגול

זה המקום והזמן  להגשים החזון .

עבר ארוך ומאוד מרשים

ועתיד מבטיח עם ימים מרגשים.

לכבוד הגיל הזה שאנו נמצאים

אנו מאחלים ומבקשים –

שיהיה זמן פנוי לילדים  ולנכדים

שיהיה קשב לדברים המיוחדים.

שתהיה בריאות- זה חשוב כל כך

וכל המרבה הרי זה משובח.

תודה על הפירגון לאורך כל הדרך

העולם מחייך בלי הרף , ובלי סוף

צריך רק לדעת לקחת ולקטוף.

תמשיכי לצחוק , ליהנות  ולשמוח

אוהב אותך בלי מנוח. -  יעקב

כאן התחילו להופיע הרבה קמטים, קמט של חיוך שנוצר בעת ארוחת בוקר במרפסת, קמט של דאגה בעת כאב או מצב לחץ, קמט של נחת מהנכדים, קמט של תקווה לימים טובים, ימים של אהבה ימים של חלומות, עשייה והוויה.
תודה מכל הלב למברכים שצלצלו ולכל אלה ששלחו ברכות במייל או בפייס או בהודעות אישיות או במסרונים.
שימחתם אותי והפכתם את יום ההולדת האפור והסתמי ליום הולדת צבעוני שמח ומלא אור ואהבה.

עשרה ימים לפרידה

לאהובי עם לב זהב יש חלום מימים ימימה, להיות בלב ים בתוך סירה ולדוג דג ענק, חלום המזכיר את המינגווי וספרו "הזקן והים".
אז עברו הימים ובעת הזו הגיעה הצעה ממריו, חבר בפרלמנט בעל סירת מפרשים, לחצות עימו את האוקיינוס האטלנטי. כאשר אהובי סיפר לי על ההצעה העיניים שלו נצצו וכמובן שאני הולכת אחרי כל החלומות שלו. לא, אני לא מצטרפת להפלגה כי כל גל עושה לי מחלת ים והוסבר לי בעדינות שנפטון לא אוהב נשים על הסיפון.
שישה חודשים אנחנו כבר בהכנות. אהובי נרשם לקורס סקיפרים, לומד ונבחן בניווט, מכונאות, מכשירי ניווט וימאות. חומר מוכר וידוע לו אבל מה לעשות השנים מעלות חלודה וזה הזמן להתעדכנות והתרעננות.

 ההתרגשות גוברת אחרי שצפינו בסרט "סולו בשניים" ובו האוקינוס וגליו הציפו ושטפו את סיפון הסירה, בהמשך השבוע גלי האוקיינוס הטביעו את הספינה של  "רובינזון קרוזו" מאת דניאל דיפו ובמתח עקבתי אחר הפירטים ששבו את הגיבור. בהתרגשות עקבתי אחר התושיה והתלבטויות הנפש של רובינזון קרוזו במשך עשרים ושבע שנות בדידות על האי באוקיינוס האטלנטי.

 מריו פתח בלוג המספר את קורות גולדינה 2 כך נקראת ספינת המפרשים ושם מסופר על הצוות שיוצא למשימה של חציית האוקיינוס האטלנטי - צוות למופת.
אנחנו יוצאים חמישה חברים לחציית האוקיאנוס, נער הסיפון המדופלם( ג זה בשבילך ) מתי , שני בוגרי קציני ים בעכו וקצינים בחיל הים( לשעבר במילואים), החבר  צוק ( יקרא צוק כי יהיה עוד ינקלה אחד), החבר החדש אבי ( נראה כהכי רציני בחבורה), מיכאל  מטפל בספינה בעגינתה בלנזרוטה ואנוכי. באיים הקרביים מצטרף אלנו חבר שישי ינקלה ( יקרא ינקלה) סקיפר שהפליג איתי רבות כולל בתעלות צ'ילי. יש לי תחושה טובה לגבי הצוות, ההרכב האנושי שלו עונה על כל דרישות אשר פרטתי בפוסט קודם וכולם מתרגשים לפחות כמוני ולא מתביישים להודות(  יחי החנונים הגאים).

 בשבוע האחרון תפסו אותי סחרחורות ורגל ימין החלה לצלוע. כנראה הגוף מסמן לי ללא מילים שאני נמצאת במצב של חרדות ואם לא אפתור זאת המצב רק ילך ויחמיר. אני וחרדות? מה פתאום, אבל בנקודה כלשהיא תפסתי את הראש והבנתי שאני הולכת להיות לבד במשך תקופה ארוכה, דבר שלא חוויתי עשרות בשנים.
בפנסיה  למדנו לחיות ביחד, ובכל זאת יש תקופות שבן הזוג רוצה להגשים חלום, לפרוש כנפים ולהמריא או במקרה הזה להפליג וכאן המקום לתמוך ולצפות לאיחוד מחדש.

במלוא ההערכה  - מאת: דיאן לומנס

להרגיש את השמחה
ולגעת בצער
לחיות את ההווה
ולהאמין במחר שבשער

לצחוק עוד ועוד
ולבכות בדמעות
להרגיש את הרגשות
ולהתייצב מול החרדות

להחזיק מעמד
ולהרפות בתבונה
לא לפחד מהשפל
ולהשתלב בזרימה

להיות בעל חזון
ולחלום גם ביום
להיות עצמך
בכל אתר ומקום

להעז להמריא
כשאפשר גם ליפול
להושיט יד לחיים
ולהתחבר עם הכל  

אנחנו חיים בסימביוזה מלאה ופתאום חלק ממני יהיה במקום אחר בין איתני הטבע ואני נשארת פה וצריכה ללמוד שוב לקבל אחריות על הבית, על החשבונות, על לוח הזמנים וקבלת ההחלטות.
ולא נזכיר את האהבה והאינטימיות, הלטיפות החיבוקים והמחמאות.

השבוע נפגשנו כל הצוות כולל בנות הזוג ובשיחה שאלו הבנות מה יהיה אם הצוות יפגש בלב ים פירטים או  אנשים רעים?
האמת פתאום עלו בי חששות שלא הכרתי ואז פניתי לתפילה למפליגים בים מאת הרמב"ן קראתי והתמוגגתי מהשפה והשירה.

וכיון שלא יהיה קשר רציף וחוזרים לים שבהם המכתבים מילאו את הלב אני מכינה לאהובי חוברת שבה תוכנס התפילה למפליגים בים במלואה, לוח שנה שבו יסומנו הימים שעברו ויתקצרו הימים לפגישה המחודשת, מתכונים לאפיית לחם, פחזניות ועוגת שוקולד וכמובן תמונות של בני המשפחה.
 על החרדות של הפרידה כמעט ולא כתבתי כי לא נוח לי בעמדת החולשה, אז אסתפק רק במשפטי התפילה ובאיחולים להפלגה טובה.
"וחזק כל תופשי משוט ומנהיגיה,
 ומלחיה וחובליה ואמניה שינהגו אותה כראוי,
והגיענו אל מחוז חפצנו 
בלי שום הזק ובלי שום צער ובלי שום פחד."

תבשיל של חלומות, דילמות ותערוכת דאדא אחת בנמל תל אביב.

לכתוב על הצגות וסרטים זה פחות סקסי מאשר לכתוב על אוכל ואופנה. את זה אני מבינה, אבל מה לעשות שבשלנית גדולה אני לא ובשמות של מותגים אני באמת לא מבינה.
אבל אני פורחת כשאני פוגשת הצגה טובה או יוצאת מבית קולנוע עם ריגושים בלב מסרט מוצלח. 
השבוע היה תמהיל טוב של  שני סרטים, הצגה אחת ותערוכת דאדא. 

לתערוכה "הא ועל דאדא" הגענו בזכות הזמנה שנתן לנו צבי כהן חבר, צייר ואמן. נכנסנו להאנגר 16 בנמל תל אביב ופגשנו אמנות מחוץ לקופסה. אני מאוד אוהבת מיצגים שבהם משתלבות אומנויות הציור, הפיסול, המוסיקה והריקוד. במרכז ההאנגר שרטט אומן מטבח על ניר, והמיצג נקרא "מטבח דאדא בעלות של שישים אלף שקל". המיצג התחיל בקו אחד וכשיצאנו כעבור שעתים, ארונות המטבח העליון והכיור כבר היו משורטטים.

המיצג השני בוצע על ידי שני שחקנים יוצרים  שהגיעו מברזיל. שילוב של מערבל בטון, סולם, בד לבן וגוף אדם יצר ריקוד שבסופו נשארה על הקיר יצירת אומנות תלת מימד מהבד הלבן.

אמנות הדאדא לוקחת חומרים קיימים ומשתמשים בהם תוך

מתן תוכן ותובנה אחרת. את הספרים בבית של הורי שמרו מכל משמר ואפילו חוברות "הארץ שלנו" היו כורכים ונותנים להם כבוד.

ופתאום אני מגיעה לתערוכה שבה יוצר משתמש בספרים כחומר פיסולי ומטביע פרפרים של אומנות יוון, העולם ופריז.

 מי שמכיר אותי יודע שפרפרים אני אוהבת ואולי בשל כך יכולתי לעבור  מהשלב שבו לא מקפלים את הפינות שבספר לשלב שבו הספר מהווה בסיס לאמירה אמנותית. 
בינתיים ממשיכים השחקנים יוצרים במיצג שלהם בכל חלל ההאנגר ובסוגרים היה מה לראות במיצג, בריקוד ובמה שביניהם.

אמנות הדאדא משתמשת גם במשחקי מילים שאותי הם מצחיקים למשל הזמנת המשורר רוני סומק לשאת דברים שמות במדבר...או כפי שכתוב בהזמנה אירוע פתיחה חגיגי במעמד הר סיני..
לסרט "סולו בשנים" שמוקרן בסינימטק בתל אביב הגענו בעקבות המלצה של נינו לוי הבעל של מאדם לוי. לאהובי עם לב זהב יש חלום לחצות את האוקיינוס בסירת מפרשים והסרט מספר על התמודדות האדם מול הגלים בלב אוקיינוס.
כדי להבין את העוצמה של איתני הטבע, פתחו את הקישור ושמרו מרחק שלא תירטבו מהגלים.
שנים אני שומעת מאהובי על המינגווי והספר "הזקן והים", אז החלק הראשון של השלב בחיים הגיע ועכשיו העת לצאת לים.

אני מאמינה שלכל אדם חייב להיות חלום.
הכנפים יצמחו ויפרשו 
ובסופו של דבר ניגע בחלום.
סלונה הזמינה אותנו לצפות ביום שישי בצהרים בסרט "באהבה רוזי". סרט נשים נכון אבל גם שם לגיבורה הראשית, אם חד הורית, היה חלום לנהל בית מלון. כיון שזה סרט אמריקאי אכן היא הצליחה להגשים את החלום ולצרף אליו את אהוב ילדותה שבמשך עשור נפרדו דרכיהם ובסצנה האחרונה הם יחיו בעושר ובאושר. 
בין לבין צפינו בהצגה של הקמרי "איש קטן, מה עכשיו?" על פי ספרו של הנס פאלאדה. הסיפור מתרחש בגרמניה בתחילת שנות השלושים, כשהמדינה מוכת אבטלה, והמדינה נמצאת בכאוס כלכלי. זוג צעיר חולם ומאמין שבזכות אהבתם הם יוכלו לגבור על כל המכשולים שבעולם. מחזה קשה שבו האדם מאבד את עמוד השדרה שלו ורבים פנו למפלגה הנאצית שהבטיחה להם עתיד טוב יותר.
וליד כל חלום עולה הדילמה,
"סולו בשנים" מתמודד עם נער סנגלי שעולה כנוסע סמוי על המפרשית, רוזי שמתלבטת האם לשמור את פרי בטנה או למסור אותו לאימוץ, ובני הזוג ב"אדם קטן" מחפשים איך לשמור על האהבה בלי לאבד את התקווה.

ואיך זה קשור לפנסיונרית? קודם כל יש זמן ועת לצרוך תרבות, יש זמן ועת לחלום חלומות ולהגשים. ובנושא הדילמות? הדילמות הן חלק מהחיים ומשמשות תבלין לקיום.

מי מכיר את הבלוג שבקיר?

הבת הבלוגריסטית שלי סחפה אותי בשבוע האחרון למערבולת הבלוגים, הקהילות הווירטואליות ולבסוף השיווק באמצעות האינטרנט. בראשית השבוע, ביום שני נתנה הבלוגריסטית הרצאה מרתקת לחברי מועדון רוטרי זיכרון יעקב, קיבלה דגל מועדון ומחמאות ללא סוף. הפרגון לא ברור מאליו, כי זה לא קל לגשר על פערי ידע בין דורות.

נקודת השיא הבאה מתמקדת ביום שלישי של סוף החודש הזה.

ביום שלישי  יפתח הפרלמנט של יונית - הקורס השנתי של עשר פגישות שהבלוגריסטית הגתה ובנתה.

בפרלמנט היא וצוות של בלוגריסטים ממעלה ראשונה, ילמדו ויצרו קהילה של חברים וחברות שכותבים בלוגים.

אני זוכרת עדיין שהקשר ביני לבין קהילת החברים שלי נעשתה או על ידי טלפון, או על ידי מכתבים או קהילות של חובבי תוכניות רדיו.  

 בשבוע החולף ביקרנו באשדוד ובאופן ספונטני נכנסנו לבקר את מאדם לוי. דיברנו על החלום של ראש השבט לחצות את האוקיינוס ואז נינו לוי, הבעל של סימה, המליץ על סרט מרתק בשם "סולו בשניים". שאלנו איפה מוקרן הסרט ומי השחקנים. בלי להניד עפעף, אומרת מאדם לוי רק רגע, פותחת את היומן ושם בין כל האירועים האישיים מודבקת הביקורת על הסרט שאותה היא גזרה מהעיתון.

 הנכד הבכור פתח זוג עיניים ואמר שבעצם הוא רואה בלוג לא וריטואלי , בלוג אישי שניתן לגעת ולחוש את כל אירועי החיים בכתב ובתמונות.

כשיצאנו ראינו שכבר נרשם "יעקב ורבקה עם הנכדים ביקרו אותנו"...

אז אין חדש תחת השמש כי בעצם כבר היו לנו בלוגים בעבר אבל קראנו להם יומן אישי.

האמת שאני נדבקתי בחיידק הבלוג, וכפי שאתם קוראים יקרים יודעים, כבר כתבתי ארבעים ושנים פוסטים ויש לי מעל ששת אלפים וארבע מאות פתיחות. זה מאוד מחמיא ומאוד נעים לדעת שיש לי קהילה ורטואלית, אבל האמת היא שאני לא מוותרת על התחושה של החברותא בשולחן הפרלמנט של רצי הצוק.

בכל יום שישי בבוקר נפגשת החבורה של בני העשור הסגול וחוגגים יחד ימי הולדת. ארוחת הבוקר עוברת בבדיחות הדעת עם נאומים של דודו, סיפורים של המהנדס, דברי שירה של פרופסור סלטון ועוד כהנה וכהנה כיד השיחה הטובה.

מחקרים אומרים שהמפגש החברתי הוא המתכון לאריכות ימים ולכן עם כל האהבה שלי למחשב לאינטרנט ולרשתות הווירטואליות אני לא מוותרת על המפגשים החמים עם החברים והמשפחה.  

אז למה את כותבת בלוג שאלה אותי הבלוגריסטית?

זו שאלה טובה חשבתי וחיפשתי את התשובה. פתחתי את הבלוג הראשון שקראתי לו "עשייה והוויה במעגל החיים החדש" ובדקתי מה היו הסיבות להתחלת הכתיבה.

שרה הקוראת בקפה אמרה לי כל הזמן שאני צריכה לכתוב, אל תצחקו כי שרה במהלך השנים ידעה לחזות דברים בספל הלבן הקטן. 
בהמשך נוצרה ההזדמנות שבו הבלוגריסטית פתחה לי חלון להכיר ולהתוודע לעולם הווירטואלי. קראתי את הבלוגים שלה והרגשתי  שגם אני יכולה לכתוב על העשייה וההוויה במעגל החיים החדש כפנסיונרית. הכתיבה השבועית נותנת לי מסגרת ופרספקטיבה על המעגל החדש שבו אני נמצאת והיא מסדרת לי את התשובות לשאלה: "אז מה את עושה כפנסיונרית?".
כשאני סוקרת את הפוסטים שכתבתי אני מגלה שאני מאוד אוהבת לתת עצות, כפי שהפולניה אומרת באידיש עסיסית "עיצ'ס גיבר", אז כאן בבלוג אני יכולה לכתוב אותן בלי לחוש רגשי אשם שאולי אני "חופרת".
באמתחת יש עצות על ארוחות משפחתיות, רשימות ליציאה לפעילויות משותפות בטבע, מסלולי טיול בארץ ובחו"ל, שעות של זמן איכות עם הנכדים ועם ראש השבט והמלצות על סרטים והצגות.
כתיבת בלוג זו אומנות חדשה שמשלבת מילים, תמונות, גרפיקה וקישורים. חשוב לי להכיר ולהתמחות בתחום ולכן גם אני נרשמתי כתלמידה בפרלמנט של יונית צוק .
כפי שנאמר מכל תלמידי ובני השכלתי. מקווה שפירות הלמידה יתורגמו לפוסטים טובים ומעניינים בעתיד הקרוב וכמובן שאתם מוזמנים להגיב.

יוצאים לקמפינג בטבע? עשר עצות מועילות לחזרה הביתה מרוצים ומצפים ליציאה המשפחתית הבאה

בחופשת חג הסוכות יצא השבט לקמפינג בחאן אל על שצמוד למושב אבני איתן שבגולן. ראש השבט ערך בסיום הפעילות תחקיר והנה ההערות והמסקנות.
עצה ראשונה מתחילה כמובן בהערכות מוקדמת שכוללת הזמנת מקום, בירור במשפחה המורחבת מי מגיע ומשתתף, לקבל את העובדה שיש אילוצים ולא כולם יכולים לבוא וזה בסדר. יצירת האווירה של שיתוף  מתחילה משיחות הווטסאפ, המיילים , הטלפונים והתכנונים.  חשוב ליצור צפייה ליציאה המשותפת . זה כמו בתאטרון טוב, חייבים להכין את הקהל ולהעלות את המתח לפני פתיחת המסך. שיחה על אופי המקום מונעת אכזבות כשמגיעים לחדר צנוע אבל יודעים שיש שם מנהל עם לב בשם משה שמשתדל שהכל יזרום ושנהיה מרוצים.

עצה שניה מתמקדת ברשימות - לפני כל יציאה יש להוציא את הרשימות של ציוד ופריטים, מצרכי אוכל ומקומות לטיול באזור. יש להוסיף פריטים לפי הצורך, לדוגמה לקחת בלנדר לפירות כדי שראש השבט יוכל להכין שיק ירוק בבוקר.
נא לא לחתוך פינות!!!  אני לא למדתי לקח מהפעמים הקודמות, חתכתי ברשימת ציוד ולא הגעתי לאות ממ. חוקי מרפי מתקיימים וביום השני החלו ברקים ורעמים וסופת גשמים ולי אין מטריה עונש על המקום.

כמובן, שביציאה משפחתית שבה משתתפות מספר משפחות כדאי לתאם רשימות כדי שלא ייווצר מצב שיש ארבע מלחיות אבל אין בקבוק שמן אחד וכד'. כדאי ליצור תפריט של ארוחות שמקובל על כולם כדי למנוע מצב של זריקת אוכל או החזרת פריטים שלא השתמשו בהם.
תמיד חשוב לדעת את תוכניות הבישול של כל אחת מהבשלניות שמצטרפות כדי לתת מרחב ליצירה הקולינרית. אנחנו נהנו מהמרק העשיר, האורז המיוחד והסלט הנפלא של דודה טובה.  לא נשכח לציין את ריח הלחמניות שאפתה הבת הרופאה השכם בבוקר והריח שלהן גן עדן!!!!!

 עצה שלישית - רשימה של לוחות זמנים ותיאום ציפיות לאן מטילים. 
אחד הדברים החשובים ביציאה משפחתית זו ההבנה שלכל אחד יש מקום למרחב שלו. השונות בבילויים בהרכבים שונים הינה מתכון מנצח להצלחה והנאה.
ואכן המגוון היה רחב. אנחנו בחרנו לרדת בנחל אל על ולצפות במפל השחור, יש כאלה שבחרו בדייג בכנרת, משפחה אחת העדיפה לצאת למרחצאות בבוקר והמשפחה השנייה ביקרה את חמת גדר אחר הצהריים. בתום הפעילויות חזרנו למאהל, התכנסנו לארוחת ערב משותפת והעלינו חוויות.

עצה רביעית וחשובה- להכין ציוד הישרדות בשטח וציוד עזרה ראשונה שלא נצטרך אבל שלא יחסר בעת הצורך.

במהלך הטיול בנחל אל על תרמיל ההישרדות של אלים הנכד הבכור מילא את יעודו: ראש השבט רוצה להכין מקל הליכה?
אין בעיה - יש מסור קטן ויעיל, יש חבל לליפוף וכשנחתכים יש פולדין ופלסטר.
הסיכה שאוספת את השיער שלי נשברה?
אין בעיה- יש בתרמיל גומייה לשיער.
מטיילים השאירו בקבוקי פלסטיק בשטח?
אין בעיה- שקית הזבל הכחולה יוצאת וממלאת בכבוד את יעודה. 

עצה חמישית - יש לקבוע מראש פעילות אחת משותפת לכל המשתתפים, פעילות עם תוכן שתעניין את הגדולים ואת הילדים כאחד. אנחנו הלכנו אחר ההמלצה של הבת הרופאה שקראה על המקום בעיתון "לאישה" והמליצה שנבקר בחוות בל עופרי שבקדמת צבי.
הגענו השכם בבוקר והתנחלנו בשלווה על כיסאות הנוח, שתינו קפה ותה עם עוגיות שיצאו מהתרמיל והסנפנו את היופי הכפרי. 

 בל עופרי הינה חווה שנבנתה מחומרים ממוחזרים ובה מתקיימות סדנאות ופעילות הקשורה לחקלאות ולטבע.
בעלי המקום בבי ותמי העבירו לנו סדנאות של איסוף שיבולים וטחינת הבר, הסבירו על בית הבד שבו מכינים שמן זית, הקבוצה הכינה בצק לפי המתכון "ככה וככה" והכינו לחם וחלות שנאפו  בטאבון.

בכרם נערך בציר ענבים ואחר כך מהענבים הכינו מיץ ענבים ברגלים שנשטפו במים. המיץ נאסף לבקבוקים שאותו שתינו  בהנאה בערב.
המשכנו בביקור ביקב שנבנה בבונקר סורי וראינו שיש כאן עדות שניתן להגיע לנבואת ישעיהו "וְשָׁפַט בֵּין הַגּוֹיִם וְהוֹכִיחַ לְעַמִּים רַבִּים וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת לֹא יִשָּׂא גוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב וְלֹא יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה:" ואכן מקום של מלחמה שעבר מטמורפוזה למקום של שלום.

חזרנו אחר הצהרים לחדר בחאן אל על מרוצים אבל רעבים. 
זה הזמן לעצה שישית - יש להכין כריכים, שתיה פירות וחטיפים זמינים בכל מצב כאשר יוצאים עם ילדים, מתבגרים וגברים שאוהבים לאכול. כשכולם בולסים יש שקט ברשת.

ולא לשכוח להביא מפה לשולחן.....

עצה שביעית - לבדוק מה התוכניות של ראש השבט ולדאוג שהוא יוכל להגשים אותן. ביום שישי התקיים משחק כדורגל של נבחרת ישראל מול קפריסין. לטוס לקפריסין זה קצת מעבר לתקציב, אבל לדאוג שבחדר הצנוע תהיה טלוויזיה ומולה יוכלו לשבת שמונה צופים את זה אפשר לארגן.

עצה שמינית - כדי לעבור בשקט את השהייה בחאן הבאתי ארגז של צבעים, טושים, עפיפון, מנקי מקטרת צבעונים,רובי מים, קישוטים לסוכה והרבה שטויות. הקופסה מילאה את יעודה וכל פעם ניגש אליה ילד אחר כולל ילדי השכנים והתעסוקה היתה בסימן של WIN-WIN.
 

האמת שעבורי כפנסיונרית, היה חשוב להביא את הכרית ושמיכת הפוך, כדי שאוכל להעביר את הלילות בשלום ולא בהתהפכויות כל הלילה.
אז האוטו סוחב הכל. לכן כדאי לחשוב מה חשוב לנו ומה ישמח את היוצאים איתנו, ולהביא כדי שהנוחות הביתית בכל זאת תמשיך גם בחיק הטבע. ידעתי שהאפייה תוסיף לפעילות אז הבאנו גם תנור קטן....האוטו סוחב הכל כבר אמרתי?

עצה תשיעית - להביא מהבית עצים כדי להבעיר מדורה.
יש משהו מיסטי סביב האש שבמדורה.
האש מלכדת את הנמצאים סביב לה ויוצרת אוירה של חום, אחווה ואהבה.
התחלנו באפיית פיתות שזו עבודה משותפת של נשות הבית שהכינו את הבצק, ואילו הילדים הכינו את הפיתות והיו אחראים על האפיה בטאבון. שלי הבן דוד שהגיע מבלגיה השתלב ברגע זה בהוויה הישראלית. בהמשך הערב, ראש השבט נתן אחריות מלאה לעיטם נכד מספר שנים על הכנת הברביקיו, כמובן לאחר תדרוך בטיחות והוראות ביצוע.
המטלה בוצעה להפליא ובארוחת החג זכה עיטם מדלית כבוד וזכה לתואר "מוסמך ניפנוף". 

עצה עשירית שחותמת את היציאה המשפחתית, אומרת שיש לקבוע כבר היום את היציאה המשפחתית הבאה. לקבוע מועד, מקום לינה, הזמנת מקומות, בדיקת משתתפים והכנת מסלולי אטרקציות. נתראה בפעילות הבאה עלינו לטובה.