יום ראשון, 26 באוקטובר 2014

מי מכיר את הבלוג שבקיר?

הבת הבלוגריסטית שלי סחפה אותי בשבוע האחרון למערבולת הבלוגים, הקהילות הווירטואליות ולבסוף השיווק באמצעות האינטרנט. בראשית השבוע, ביום שני נתנה הבלוגריסטית הרצאה מרתקת לחברי מועדון רוטרי זיכרון יעקב, קיבלה דגל מועדון ומחמאות ללא סוף. הפרגון לא ברור מאליו, כי זה לא קל לגשר על פערי ידע בין דורות.

נקודת השיא הבאה מתמקדת ביום שלישי של סוף החודש הזה.
ביום שלישי  יפתח הפרלמנט של יונית - הקורס השנתי של עשר פגישות שהבלוגריסטית הגתה ובנתה.
בפרלמנט היא וצוות של בלוגריסטים ממעלה ראשונה, ילמדו ויצרו קהילה של חברים וחברות שכותבים בלוגים.
אני זוכרת עדיין שהקשר ביני לבין קהילת החברים שלי נעשתה או על ידי טלפון, או על ידי מכתבים או קהילות של חובבי תוכניות רדיו.  
 בשבוע החולף ביקרנו באשדוד ובאופן ספונטני נכנסנו לבקר את מאדם לוי. דיברנו על החלום של ראש השבט לחצות את האוקיינוס ואז נינו לוי, הבעל של סימה, המליץ על סרט מרתק בשם "סולו בשניים". שאלנו איפה מוקרן הסרט ומי השחקנים. בלי להניד עפעף, אומרת מאדם לוי רק רגע, פותחת את היומן ושם בין כל האירועים האישיים מודבקת הביקורת על הסרט שאותה היא גזרה מהעיתון.
 הנכד הבכור פתח זוג עיניים ואמר שבעצם הוא רואה בלוג לא וריטואלי , בלוג אישי שניתן לגעת ולחוש את כל אירועי החיים בכתב ובתמונות.
כשיצאנו ראינו שכבר נרשם "יעקב ורבקה עם הנכדים ביקרו אותנו"...
אז אין חדש תחת השמש כי בעצם כבר היו לנו בלוגים בעבר אבל קראנו להם יומן אישי.
האמת שאני נדבקתי בחיידק הבלוג, וכפי שאתם קוראים יקרים יודעים, כבר כתבתי ארבעים ושנים פוסטים ויש לי מעל ששת אלפים וארבע מאות פתיחות. זה מאוד מחמיא ומאוד נעים לדעת שיש לי קהילה ורטואלית, אבל האמת היא שאני לא מוותרת על התחושה של החברותא בשולחן הפרלמנט של רצי הצוק.
בכל יום שישי בבוקר נפגשת החבורה של בני העשור הסגול וחוגגים יחד ימי הולדת. ארוחת הבוקר עוברת בבדיחות הדעת עם נאומים של דודו, סיפורים של המהנדס, דברי שירה של פרופסור סלטון ועוד כהנה וכהנה כיד השיחה הטובה.
מחקרים אומרים שהמפגש החברתי הוא המתכון לאריכות ימים ולכן עם כל האהבה שלי למחשב לאינטרנט ולרשתות הווירטואליות אני לא מוותרת על המפגשים החמים עם החברים והמשפחה.  

אז למה את כותבת בלוג שאלה אותי הבלוגריסטית?
זו שאלה טובה חשבתי וחיפשתי את התשובה. פתחתי את הבלוג הראשון שקראתי לו "עשייה והוויה במעגל החיים החדש" ובדקתי מה היו הסיבות להתחלת הכתיבה.

שרה הקוראת בקפה אמרה לי כל הזמן שאני צריכה לכתוב, אל תצחקו כי שרה במהלך השנים ידעה לחזות דברים בספל הלבן הקטן. 
בהמשך נוצרה ההזדמנות שבו הבלוגריסטית פתחה לי חלון להכיר ולהתוודע לעולם הווירטואלי. קראתי את הבלוגים שלה והרגשתי  שגם אני יכולה לכתוב על העשייה וההוויה במעגל החיים החדש כפנסיונרית. הכתיבה השבועית נותנת לי מסגרת ופרספקטיבה על המעגל החדש שבו אני נמצאת והיא מסדרת לי את התשובות לשאלה: "אז מה את עושה כפנסיונרית?".
כשאני סוקרת את הפוסטים שכתבתי אני מגלה שאני מאוד אוהבת לתת עצות, כפי שהפולניה אומרת באידיש עסיסית "עיצ'ס גיבר", אז כאן בבלוג אני יכולה לכתוב אותן בלי לחוש רגשי אשם שאולי אני "חופרת".
באמתחת יש עצות על ארוחות משפחתיות, רשימות ליציאה לפעילויות משותפות בטבע, מסלולי טיול בארץ ובחו"ל, שעות של זמן איכות עם הנכדים ועם ראש השבט והמלצות על סרטים והצגות.
כתיבת בלוג זו אומנות חדשה שמשלבת מילים, תמונות, גרפיקה וקישורים. חשוב לי להכיר ולהתמחות בתחום ולכן גם אני נרשמתי כתלמידה בפרלמנט של יונית צוק .
כפי שנאמר מכל תלמידי ובני השכלתי. מקווה שפירות הלמידה יתורגמו לפוסטים טובים ומעניינים בעתיד הקרוב וכמובן שאתם מוזמנים להגיב.








יום שבת, 18 באוקטובר 2014

יוצאים לקמפינג בטבע? עשר עצות מועילות לחזרה הביתה מרוצים ומצפים ליציאה המשפחתית הבאה

בחופשת חג הסוכות יצא השבט לקמפינג בחאן אל על שצמוד למושב אבני איתן שבגולן. ראש השבט ערך בסיום הפעילות תחקיר והנה ההערות והמסקנות.
עצה ראשונה מתחילה כמובן בהערכות מוקדמת שכוללת הזמנת מקום, בירור במשפחה המורחבת מי מגיע ומשתתף, לקבל את העובדה שיש אילוצים ולא כולם יכולים לבוא וזה בסדר. יצירת האווירה של שיתוף  מתחילה משיחות הווטסאפ, המיילים , הטלפונים והתכנונים.  חשוב ליצור צפייה ליציאה המשותפת . זה כמו בתאטרון טוב, חייבים להכין את הקהל ולהעלות את המתח לפני פתיחת המסך. שיחה על אופי המקום מונעת אכזבות כשמגיעים לחדר צנוע אבל יודעים שיש שם מנהל עם לב בשם משה שמשתדל שהכל יזרום ושנהיה מרוצים.
עצה שניה מתמקדת ברשימות - לפני כל יציאה יש להוציא את הרשימות של ציוד ופריטים, מצרכי אוכל ומקומות לטיול באזור. יש להוסיף פריטים לפי הצורך, לדוגמה לקחת בלנדר לפירות כדי שראש השבט יוכל להכין שיק ירוק בבוקר.
נא לא לחתוך פינות!!!  אני לא למדתי לקח מהפעמים הקודמות, חתכתי ברשימת ציוד ולא הגעתי לאות ממ. חוקי מרפי מתקיימים וביום השני החלו ברקים ורעמים וסופת גשמים ולי אין מטריה עונש על המקום.
כמובן, שביציאה משפחתית שבה משתתפות מספר משפחות כדאי לתאם רשימות כדי שלא ייווצר מצב שיש ארבע מלחיות אבל אין בקבוק שמן אחד וכד'. כדאי ליצור תפריט של ארוחות שמקובל על כולם כדי למנוע מצב של זריקת אוכל או החזרת פריטים שלא השתמשו בהם.
תמיד חשוב לדעת את תוכניות הבישול של כל אחת מהבשלניות שמצטרפות כדי לתת מרחב ליצירה הקולינרית. אנחנו נהנו מהמרק העשיר, האורז המיוחד והסלט הנפלא של דודה טובה.  לא נשכח לציין את ריח הלחמניות שאפתה הבת הרופאה השכם בבוקר והריח שלהן גן עדן!!!!!

 עצה שלישית - רשימה של לוחות זמנים ותיאום ציפיות לאן מטילים. 
אחד הדברים החשובים ביציאה משפחתית זו ההבנה שלכל אחד יש מקום למרחב שלו. השונות בבילויים בהרכבים שונים הינה מתכון מנצח להצלחה והנאה.
ואכן המגוון היה רחב. אנחנו בחרנו לרדת בנחל אל על ולצפות במפל השחור, יש כאלה שבחרו בדייג בכנרת, משפחה אחת העדיפה לצאת למרחצאות בבוקר והמשפחה השנייה ביקרה את חמת גדר אחר הצהריים. בתום הפעילויות חזרנו למאהל, התכנסנו לארוחת ערב משותפת והעלינו חוויות.
עצה רביעית וחשובה- להכין ציוד הישרדות בשטח וציוד עזרה ראשונה שלא נצטרך אבל שלא יחסר בעת הצורך.
במהלך הטיול בנחל אל על תרמיל ההישרדות של אלים הנכד הבכור מילא את יעודו: ראש השבט רוצה להכין מקל הליכה?
אין בעיה - יש מסור קטן ויעיל, יש חבל לליפוף וכשנחתכים יש פולדין ופלסטר.
הסיכה שאוספת את השיער שלי נשברה?
אין בעיה- יש בתרמיל גומייה לשיער.
מטיילים השאירו בקבוקי פלסטיק בשטח?
אין בעיה- שקית הזבל הכחולה יוצאת וממלאת בכבוד את יעודה. 
עצה חמישית - יש לקבוע מראש פעילות אחת משותפת לכל המשתתפים, פעילות עם תוכן שתעניין את הגדולים ואת הילדים כאחד. אנחנו הלכנו אחר ההמלצה של הבת הרופאה שקראה על המקום בעיתון "לאישה" והמליצה שנבקר בחוות בל עופרי שבקדמת צבי.
הגענו השכם בבוקר והתנחלנו בשלווה על כיסאות הנוח, שתינו קפה ותה עם עוגיות שיצאו מהתרמיל והסנפנו את היופי הכפרי. 
 בל עופרי הינה חווה שנבנתה מחומרים ממוחזרים ובה מתקיימות סדנאות ופעילות הקשורה לחקלאות ולטבע.
בעלי המקום בבי ותמי העבירו לנו סדנאות של איסוף שיבולים וטחינת הבר, הסבירו על בית הבד שבו מכינים שמן זית, הקבוצה הכינה בצק לפי המתכון "ככה וככה" והכינו לחם וחלות שנאפו  בטאבון.
בכרם נערך בציר ענבים ואחר כך מהענבים הכינו מיץ ענבים ברגלים שנשטפו במים. המיץ נאסף לבקבוקים שאותו שתינו  בהנאה בערב.
המשכנו בביקור ביקב שנבנה בבונקר סורי וראינו שיש כאן עדות שניתן להגיע לנבואת ישעיהו "וְשָׁפַט בֵּין הַגּוֹיִם וְהוֹכִיחַ לְעַמִּים רַבִּים וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת לֹא יִשָּׂא גוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב וְלֹא יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה:" ואכן מקום של מלחמה שעבר מטמורפוזה למקום של שלום.

חזרנו אחר הצהרים לחדר בחאן אל על מרוצים אבל רעבים. 
זה הזמן לעצה שישית - יש להכין כריכים, שתיה פירות וחטיפים זמינים בכל מצב כאשר יוצאים עם ילדים, מתבגרים וגברים שאוהבים לאכול. כשכולם בולסים יש שקט ברשת.
ולא לשכוח להביא מפה לשולחן.....

עצה שביעית - לבדוק מה התוכניות של ראש השבט ולדאוג שהוא יוכל להגשים אותן. ביום שישי התקיים משחק כדורגל של נבחרת ישראל מול קפריסין. לטוס לקפריסין זה קצת מעבר לתקציב, אבל לדאוג שבחדר הצנוע תהיה טלוויזיה ומולה יוכלו לשבת שמונה צופים את זה אפשר לארגן.
עצה שמינית - כדי לעבור בשקט את השהייה בחאן הבאתי ארגז של צבעים, טושים, עפיפון, מנקי מקטרת צבעונים,רובי מים, קישוטים לסוכה והרבה שטויות. הקופסה מילאה את יעודה וכל פעם ניגש אליה ילד אחר כולל ילדי השכנים והתעסוקה היתה בסימן של WIN-WIN.
 

האמת שעבורי כפנסיונרית, היה חשוב להביא את הכרית ושמיכת הפוך, כדי שאוכל להעביר את הלילות בשלום ולא בהתהפכויות כל הלילה.
אז האוטו סוחב הכל. לכן כדאי לחשוב מה חשוב לנו ומה ישמח את היוצאים איתנו, ולהביא כדי שהנוחות הביתית בכל זאת תמשיך גם בחיק הטבע. ידעתי שהאפייה תוסיף לפעילות אז הבאנו גם תנור קטן....האוטו סוחב הכל כבר אמרתי?

עצה תשיעית - להביא מהבית עצים כדי להבעיר מדורה.
יש משהו מיסטי סביב האש שבמדורה.
האש מלכדת את הנמצאים סביב לה ויוצרת אוירה של חום, אחווה ואהבה.
התחלנו באפיית פיתות שזו עבודה משותפת של נשות הבית שהכינו את הבצק, ואילו הילדים הכינו את הפיתות והיו אחראים על האפיה בטאבון. שלי הבן דוד שהגיע מבלגיה השתלב ברגע זה בהוויה הישראלית. בהמשך הערב, ראש השבט נתן אחריות מלאה לעיטם נכד מספר שנים על הכנת הברביקיו, כמובן לאחר תדרוך בטיחות והוראות ביצוע.
המטלה בוצעה להפליא ובארוחת החג זכה עיטם מדלית כבוד וזכה לתואר "מוסמך ניפנוף". 
עצה עשירית שחותמת את היציאה המשפחתית, אומרת שיש לקבוע כבר היום את היציאה המשפחתית הבאה. לקבוע מועד, מקום לינה, הזמנת מקומות, בדיקת משתתפים והכנת מסלולי אטרקציות. נתראה בפעילות הבאה עלינו לטובה.



יום ראשון, 12 באוקטובר 2014

שישה טיפים שעוזרים לעבור את החגים בשלום

ה"חגים" של  חודשי תשרי וניסן הם חגים משפחתיים שמביאים שמחה ואהבה, אבל עלולים כפי שהכוכבים אומרים, להיות זמן מועד לפורענות. ואם הכוכבים לא אומרים, הרי שהניסיון שצברנו אנו הפנסיונריות, מעיד על כך שמריבות המשפחתיות עלולות לפרוץ במועדים הללו.
אז איך עוברים את החגים בלי לעלות על מוקשים?
טיפ מספר אחד- לעבור בשלום את הרף של מי מגיע ואצל מי מתארחים.
אני נעזרת בפלאי הטכנולוגיה ושולחת לבני המשפחה את מועד הארוחה באירוע שנפתח בפייסבוק. בחלק הראשון אני נותנת פרטים ותיאור האירוע ובהמשך אני מבקשת אישור.
טיפ מספר שנים- שינויים ברשימת האורחים זה חלק מהיופי.
שימו לב רשימת המוזמנים נערכת שלושה חודשים מראש כי זה הזמן הדרוש למשא ומתן מי מגיע איך מתי כמה ולמה.
בכל ארוחת חג אנו משתדלים ופתוחים לאירוח אנשים גם מחוץ לחוג המשפחתי והאירוח מוסיף ניחוח של ענין, קבלה ונתינה. 
הכי חשוב להיות מוכנים נפשית לכל השינויים הצפויים: "אנחנו השנה נוסעים ל...." או שעתיים לפני הארוחה " אנחנו באים בהרכב מלא של אחד עשרה איש".
הכל בסדר מוסיפים מים למרק וחותכים את השניצלים לשנים. העיקר לקחת את הכל בפרופורציה כי בעוד שנה החגים שוב מגיעים.
טיפ מספר שלוש- סידור שולחן כי האכילה מתחילה עם העיניים.
האמת היא שאני בשלנית בינונית ומטה אבל השולחן נראה עשר. מפה לבנה או צבעונית, סידורי פרחים ( דודה טובה האלופה תמיד מביאה), נרות וכיפות, מסמני מקום שמשתנים כל פעם, מפיות מגוונות, יין וחלות....כל אלה יוצרים את האווירה החגיגית שמשדרת כמה טוב שהגעתי הביתה לחגוג את החג.
טיפ מספר שלוש- דקה למחשבה על סידור הישיבה סביב השולחן.
ארוחת חג סביב שולחן אורכת לפחות שעתיים וחשוב להושיב את המוזמנים באופן שתתפתח שיחה ולא רק בליסה. אני מקפידה להושיב את הילדים יחד עם ההורים כדי שלא תעלם תחושת גרעין המשפחה ומצד שני בצדדים או ממול יושבים בני שיחה כדי שלבוגרים יהיו בני שיח. ואיך יודעים איפה יושבים?

לפני כל צלחת מונח מראה מקום עם שם האורח. אותם מראי המקום מתחלפים כל ארוחה והם נכתבים בתשומת לב ובאהבה רבה. 
באחת הסדנאות של ד"ר אורה ארבל התפתחה שיחה על מראי המקום ונאמר שזה מעיד על עודף רצון לשליטה ויש לתת מרחב לאנשים למצוא את מקום הישיבה לבד. ניסיתי ארוחה ללא מראי מקום.
מסקנה: בקבוצה של עשרים וארבעה אורחים ויותר שלב מציאת מקום ישיבה בעייתי, נוצרים מצבים של אי נעימות, ורצוי להמעיט ולהימנע ממוקשים בעת מועד וחג. 
טיפ מספר ארבע - תכנים משפחתיים לפני הארוחה.
ראש השבט בתחילת כל ארוחה מסכם את האירועים המשפחתיים שהתרחשו מאז המפגש האחרון ומציין את הבולטים שבהם. תעודות, גביעים ומדליות מוענקים לבני המשפחה קטנים וגדולים כאחד.
השנה נבחרה הבלוגריסטית  כאשת השנה המשפחתית.
טיפ מספר חמש - תכנים לציון החג והמועד
מעבר לקידוש על היין וברכת המזון נערכת פעילות מהירה שבה שותפים כל בני המשפחה המסבים לשולחן החג. השנה לדוגמה על גבי תפוח העץ שהיווה מראה מקום רשם כל אחד ברכה אישית שאותה הוא מקווה להגשים השנה. את מכלול תפוחי הברכה אספנו לשרשרת ברכות שאותה תלינו בגג הגזיבו  בכניסה לבית. 
טיפ מספר שש - חלוקת נטל והכי חשוב לא מביאים מתנות
במשפחה שלנו יודעים שלכל אחד יש תפקיד. הכלה הילית על הקינוחים, סער על היין, דודה שושי על הכבד הקצוץ, הצלעיות ועוגת התפוז, הבת יונית על הצלי והאורז, דודה טובה על סלט החסה והבת הרופאה על השמחה. בתום הארוחה יוצאים מהר הכלים החד פעמיים וכולם אוספים משאריות הארוחה אספקה להמשך השבוע.
ראש השבט מוציא מייל קבוע לפני כל ארוחה ובה הוא מציין שאין להביא מתנות. אנחנו לא צריכים וזה מוריד לחץ מהאורחים.
זה מזכיר לי בדיחה שקראתי לא מזמן. הביאו מתנה נחמדה לאימא מבוגרת והיא אומרת: "אתם יודעים שאני כבר לא מתארחת אז למי אני יכולה להעביר את המתנה?"
 אז גזרו את הטיפים לארוחות החג הבאות,
והעיקר שתהא לנו שנת ברכה, שנת שלום,
שנה שבה יתגשמו כל איחולינו 
ונזכה לשמחות ארוחות ואהבות.