לאהובי עם לב זהב יש חלום מימים ימימה, להיות בלב ים בתוך סירה ולדוג דג ענק, חלום המזכיר את המינגווי וספרו "הזקן והים".
אז עברו הימים ובעת הזו הגיעה הצעה ממריו, חבר בפרלמנט בעל סירת מפרשים, לחצות עימו את האוקיינוס האטלנטי. כאשר אהובי סיפר לי על ההצעה העיניים שלו נצצו וכמובן שאני הולכת אחרי כל החלומות שלו. לא, אני לא מצטרפת להפלגה כי כל גל עושה לי מחלת ים והוסבר לי בעדינות שנפטון לא אוהב נשים על הסיפון.
שישה חודשים אנחנו כבר בהכנות. אהובי נרשם לקורס סקיפרים, לומד ונבחן בניווט, מכונאות, מכשירי ניווט וימאות. חומר מוכר וידוע לו אבל מה לעשות השנים מעלות חלודה וזה הזמן להתעדכנות והתרעננות.
ההתרגשות גוברת אחרי שצפינו בסרט "סולו בשניים" ובו האוקינוס וגליו הציפו ושטפו את סיפון הסירה, בהמשך השבוע גלי האוקיינוס הטביעו את הספינה של "רובינזון קרוזו" מאת דניאל דיפו ובמתח עקבתי אחר הפירטים ששבו את הגיבור. בהתרגשות עקבתי אחר התושיה והתלבטויות הנפש של רובינזון קרוזו במשך עשרים ושבע שנות בדידות על האי באוקיינוס האטלנטי.
מריו פתח בלוג המספר את קורות גולדינה 2 כך נקראת ספינת המפרשים ושם מסופר על הצוות שיוצא למשימה של חציית האוקיינוס האטלנטי - צוות למופת.
אנחנו יוצאים חמישה חברים לחציית האוקיאנוס, נער הסיפון המדופלם( ג זה בשבילך ) מתי , שני בוגרי קציני ים בעכו וקצינים בחיל הים( לשעבר במילואים), החבר צוק ( יקרא צוק כי יהיה עוד ינקלה אחד), החבר החדש אבי ( נראה כהכי רציני בחבורה), מיכאל מטפל בספינה בעגינתה בלנזרוטה ואנוכי. באיים הקרביים מצטרף אלנו חבר שישי ינקלה ( יקרא ינקלה) סקיפר שהפליג איתי רבות כולל בתעלות צ'ילי. יש לי תחושה טובה לגבי הצוות, ההרכב האנושי שלו עונה על כל דרישות אשר פרטתי בפוסט קודם וכולם מתרגשים לפחות כמוני ולא מתביישים להודות( יחי החנונים הגאים).
בשבוע האחרון תפסו אותי סחרחורות ורגל ימין החלה לצלוע. כנראה הגוף מסמן לי ללא מילים שאני נמצאת במצב של חרדות ואם לא אפתור זאת המצב רק ילך ויחמיר. אני וחרדות? מה פתאום, אבל בנקודה כלשהיא תפסתי את הראש והבנתי שאני הולכת להיות לבד במשך תקופה ארוכה, דבר שלא חוויתי עשרות בשנים.
בפנסיה למדנו לחיות ביחד, ובכל זאת יש תקופות שבן הזוג רוצה להגשים חלום, לפרוש כנפים ולהמריא או במקרה הזה להפליג וכאן המקום לתמוך ולצפות לאיחוד מחדש.
ולא נזכיר את האהבה והאינטימיות, הלטיפות החיבוקים והמחמאות.
השבוע נפגשנו כל הצוות כולל בנות הזוג ובשיחה שאלו הבנות מה יהיה אם הצוות יפגש בלב ים פירטים או אנשים רעים?
האמת פתאום עלו בי חששות שלא הכרתי ואז פניתי לתפילה למפליגים בים מאת הרמב"ן קראתי והתמוגגתי מהשפה והשירה.
וכיון שלא יהיה קשר רציף וחוזרים לים שבהם המכתבים מילאו את הלב אני מכינה לאהובי חוברת שבה תוכנס התפילה למפליגים בים במלואה, לוח שנה שבו יסומנו הימים שעברו ויתקצרו הימים לפגישה המחודשת, מתכונים לאפיית לחם, פחזניות ועוגת שוקולד וכמובן תמונות של בני המשפחה.
על החרדות של הפרידה כמעט ולא כתבתי כי לא נוח לי בעמדת החולשה, אז אסתפק רק במשפטי התפילה ובאיחולים להפלגה טובה.
"וחזק כל תופשי משוט ומנהיגיה,
ומלחיה וחובליה ואמניה שינהגו אותה כראוי,
והגיענו אל מחוז חפצנו
בלי שום הזק ובלי שום צער ובלי שום פחד."
אז עברו הימים ובעת הזו הגיעה הצעה ממריו, חבר בפרלמנט בעל סירת מפרשים, לחצות עימו את האוקיינוס האטלנטי. כאשר אהובי סיפר לי על ההצעה העיניים שלו נצצו וכמובן שאני הולכת אחרי כל החלומות שלו. לא, אני לא מצטרפת להפלגה כי כל גל עושה לי מחלת ים והוסבר לי בעדינות שנפטון לא אוהב נשים על הסיפון.
שישה חודשים אנחנו כבר בהכנות. אהובי נרשם לקורס סקיפרים, לומד ונבחן בניווט, מכונאות, מכשירי ניווט וימאות. חומר מוכר וידוע לו אבל מה לעשות השנים מעלות חלודה וזה הזמן להתעדכנות והתרעננות.
אנחנו יוצאים חמישה חברים לחציית האוקיאנוס, נער הסיפון המדופלם( ג זה בשבילך ) מתי , שני בוגרי קציני ים בעכו וקצינים בחיל הים( לשעבר במילואים), החבר צוק ( יקרא צוק כי יהיה עוד ינקלה אחד), החבר החדש אבי ( נראה כהכי רציני בחבורה), מיכאל מטפל בספינה בעגינתה בלנזרוטה ואנוכי. באיים הקרביים מצטרף אלנו חבר שישי ינקלה ( יקרא ינקלה) סקיפר שהפליג איתי רבות כולל בתעלות צ'ילי. יש לי תחושה טובה לגבי הצוות, ההרכב האנושי שלו עונה על כל דרישות אשר פרטתי בפוסט קודם וכולם מתרגשים לפחות כמוני ולא מתביישים להודות( יחי החנונים הגאים).
בשבוע האחרון תפסו אותי סחרחורות ורגל ימין החלה לצלוע. כנראה הגוף מסמן לי ללא מילים שאני נמצאת במצב של חרדות ואם לא אפתור זאת המצב רק ילך ויחמיר. אני וחרדות? מה פתאום, אבל בנקודה כלשהיא תפסתי את הראש והבנתי שאני הולכת להיות לבד במשך תקופה ארוכה, דבר שלא חוויתי עשרות בשנים.
בפנסיה למדנו לחיות ביחד, ובכל זאת יש תקופות שבן הזוג רוצה להגשים חלום, לפרוש כנפים ולהמריא או במקרה הזה להפליג וכאן המקום לתמוך ולצפות לאיחוד מחדש.
במלוא ההערכה - מאת: דיאן לומנס
להרגיש את השמחה
ולגעת בצער
לחיות את ההווה
ולהאמין במחר שבשער
לצחוק עוד ועוד
ולבכות בדמעות
להרגיש את הרגשות
ולהתייצב מול החרדות
להחזיק מעמד
ולהרפות בתבונה
לא לפחד מהשפל
ולהשתלב בזרימה
להיות בעל חזון
ולחלום גם ביום
להיות עצמך
בכל אתר ומקום
להעז להמריא
כשאפשר גם ליפול
להושיט יד לחיים
ולהתחבר עם הכל
אנחנו חיים בסימביוזה מלאה ופתאום חלק ממני יהיה במקום אחר בין איתני הטבע ואני נשארת פה וצריכה ללמוד שוב לקבל אחריות על הבית, על החשבונות, על לוח הזמנים וקבלת ההחלטות.להרגיש את השמחה
ולגעת בצער
לחיות את ההווה
ולהאמין במחר שבשער
לצחוק עוד ועוד
ולבכות בדמעות
להרגיש את הרגשות
ולהתייצב מול החרדות
להחזיק מעמד
ולהרפות בתבונה
לא לפחד מהשפל
ולהשתלב בזרימה
להיות בעל חזון
ולחלום גם ביום
להיות עצמך
בכל אתר ומקום
להעז להמריא
כשאפשר גם ליפול
להושיט יד לחיים
ולהתחבר עם הכל
ולא נזכיר את האהבה והאינטימיות, הלטיפות החיבוקים והמחמאות.
האמת פתאום עלו בי חששות שלא הכרתי ואז פניתי לתפילה למפליגים בים מאת הרמב"ן קראתי והתמוגגתי מהשפה והשירה.
על החרדות של הפרידה כמעט ולא כתבתי כי לא נוח לי בעמדת החולשה, אז אסתפק רק במשפטי התפילה ובאיחולים להפלגה טובה.
"וחזק כל תופשי משוט ומנהיגיה,
ומלחיה וחובליה ואמניה שינהגו אותה כראוי,
והגיענו אל מחוז חפצנו
בלי שום הזק ובלי שום צער ובלי שום פחד."
פוסט מקסים, מרגש ומעורר מחשבות על זוגיות וחלומות של ביחד ולבד, על המרחב האישי והזוגי, על פרגון ואהבה.
השבמחקמרתק, - התרגשות לקראת הרפתקה של המפליג לים והנותרת על החוף. מסקרן...
השבמחקצריך בת זוג מפרגנת על מנת לחלום ולהגשים חלומות....
השבמחקמשפ' צוק היקרה,
השבמחקאהרל'ה ואני מאחלים ליעקב מסע מוצלח על גבי האוקינוס ולך רבקה, איזרי את כל מה שיש בך...ויש בשפע, ותפסי את הגה הניווט כאן בבית...שניכם אנשים נחושים ותעשו זאת, כל אחד בדרכו במיומנות ובהצלחה.
אוהבים
משפ' שפיר - בנימינה
או וואה !
השבמחקאיזו חוויה. איזו התנסות
דרך צלחה. לשניכם. נשמע לי כמו כייף גדול :-)
איזה יופי - על החלום והגשמתו הצפויה, על ההעברה שלך, רבקה, על החיבור בין היד, ה"עט" והרגש. ה' ישמור אותם בצאתם ובבואם.
השבמחקמדהים...פירגון הוא בדיוק ה"דבק" שמשאיר יחד בני זוג אוהבים:-)
השבמחקשיפליג ויחזור בשלום.