פאריס אהבה ישנה עם ריגושים חדשים

בחודש יוני ראש השבט שהה בפאריס לרגל עבודתו ואני קיבלתי במתנה שבוע של שוטטות בעיר האהבה.

ראשית התבוננתי דרך החלון לשמים הכחולים ואז פרשתי מפה, מיקמתי את בית המלון ששוכן באזור כיכר הרפובליקה, בחנתי מרחקים וקיבלתי החלטה שאם שוטטות אז קדימה, משנסים מותנים והולכים ברגל.

בפאריס גרנו שלוש שנים במסגרת שליחות ומאז האהבה לעיר והגעגועים רק גוברים. כפנסיונרית ששולטת על לוחות הזמנים החלטתי לזרום ולפגוש ריגושים חדשים וישנים. יצאתי מהמלון וחציתי את כיכר הרפובליקה. בשנות התשעים גרנו ברובע החמש עשרה וכמעט ולא ביקרנו ברובע העשירי, רק בדרך ל"טאטי" חנות השמטי. היום גיליתי שמכיכר שחורה ומלאה בדוכנים הפכה הכיכר לפנינה יפהפייה. 

בשדרה היוצאת מהכיכר גיליתי בערב חבורות של צעירים שיושבים על גדות הסיין, במשך שעות שותים אוכלים ושרים. אנחנו ישבנו בבית קפה שפרם אותנו במחיר והם חכמים, מצאו פתרון חברתי נפלא למחירים המרקיעים שחקים בבתי הקפה.

 אז מה חדש בעיר?
בעירייה HOTEL DE VILLE פתחו מרכז מבקרים חדש ובו מידע על אירועים ותערוכות. נכנסתי, צילמתי, אספתי חוברות ויצאתי לדרך.
באזור PALAIS ROYAL פגשתי את רחל, חברה טובה מהימים שגרנו בפאריס. בכיכר התרחשה הפגנה של שחקנים וזה חלק בלתי נפרד מהחיים בפאריס.

את הפנתיאון, אתר הקבורה והניצחון, זכרתי כמקום משמים ואפל. לשמחתי קטי גיסתי שכנעה אותי להיכנס ולהתרשם. 

פשוט מקסים איך השילוב של המבנה המסיבי עם התערוכה החדשנית יוצר תחושה של מרחב אור ותנועה. הביקור בקריפט - מערות הקבורה של וולטייר, רוסו הוגו, אמיל זולא מעניין וזה בעקבות השיפוץ והטאץ' המודרני שנוסף לאתר.

בגדות הסיין ליד מוזיאון דאורסיי נבנה פארק משחקים לילדים מקסים. הפארק כולל מפת העולם, ציורי חיות, משחקים ולוח ציור בגיר. השילוב של נהר, גשר ומשחקים מקסים.

גברת אלמונית זכתה להיכנס לפוסט הזה כיון שהיא משחקת עם התיירים. היא הרימה לידי טבעת זהב וסיפרה לי סיפור שהיא מצאה אותה אבל אין לה כסף לאכול. אם אני יכולה לתת לה עשרה יורו והיא תיתן לי את הטבעת. כמעט והתפתיתי אבל אז נזכרתי שלפני שנים ראש השבט נפל שולל באותו סיפור. הוא נתן עשרה אירו כצדקה וקיבל "טבעת זהב" ששווייה מאומה. 

אחרי התור הארוך ועומס המבקרים במוזיאון דאורסיי , ביקור במוזיאון הקטן L'ORANGERIE בקצה גני טולרי מהווה חוויה מתקנת.
במוזיאון תצוגה קבועה של שמונה תמונות קיר של קלוד מונה חבצלות המים שתמיד נעים לצפות בהן. הפעם שמתי דגש על התערוכה הקבועה של 145 ציורי האימפרסיוניזם. זהו האוסף של PAUL GUILLAUME.  את האוסף תרמה האלמנה שנישאה לאחר מותו לארכיטקט JEAN WALTER וכך הנציחה את שניהם.

במסע הרגלי לאורך הרחובות רואים את שפע בתי הקפה מחד ואת חנויות הפרחים המפוזרות בכל פינה.

ברובע השלישי במארה נפתח מוזיאון השואה, המוזיאון נחנך בשנת 2000 שנה לאחר שעזבנו את פאריס. ביקרתי וראיתי מבנה מודרני, בכניסה מוצבת תערוכה על רואנדה, בהמשך קיימת תערוכה של צילומים מתוך הגטאות שצילמו יהודים בהוראת הגרמנים ובכניסה היו קבוצות של
 בני נוער שבאו לביקור מאורגן. בכל העיר הוצבו שלטים של זכוכית ובו סיפורים על קורות הקהילה היהודית בתקופת מלחמת העולם השניה.

במוזיאון ניסים דה קמנדו בצמוד לפארק מונסו לא יצא לבקר במשך השנים שגרנו בפאריז. החלטתי להיכנס גיליתי סיפור של משפחה יהודית אמידה שהשתלבה בתוך החברה הצרפתית מבחינה חברתית כלכלית ותרבותית. הבן הטייס נפל במלחמת העולם הראשונה והאב הקדיש את הבית לזכרו. אותי תפס המשפט על הקיר  " אחותו של ניסים דה קמודו, בתו של הרוזן, בעלה וילדיה נשלחו ב - 1942, על ידי הנאצים, למחנה השמדה..."

אם העלינו את הנקודה היהודית הרי שאת הנקודה הציונית מצאתי בגן על שם יצחק רבין בפארק ברסי BERCY בדרום ברובע ה-12.

הפארק מקסים ובקצה קיים מרכז הומה של מסעדות, גלריות ובתי אופנה שהוקמו בתוך מחסנים של חביות יין ששוחזרו.

פאריז היא פאזל של בתי קפה, גינות, שווקים ואירועים בכל פינה.
בטיולים הרגליים זכיתי להשתתף במירוץ המרתון לעודד את הרצים,

לסייר בתוך השווקים שצצים בכל פינות העיר וכן את הפיזמות של הבנות קניתי בכמויות לבנות לכלה ולנכדות.

השמש שיצאה הוציאו את כולם לפארקים וזה היה הזמן להיכנס
לPARC DES BUTTES CHAMONT ברובע ה-19. 

קשה היה להיפרד אבל נאמר Au revoir 
אז עד הפעם הבאה שלום לך עיר אהובה.