ההורים בלונדון והבנות נשארות בבית של סבא וסבתא

בחודש פברואר קיבלתי מייל מהבת הבלוגריסטית ובו בקשה לשמור על הבנות הבלונדיניות שבוע ימים כאשר הם יוצאים ללונדון.
ללא היסוס לחצתי אישור ובלוח הפעילות שלי נחסמו שמונה ימים ונצבעו באדום.
הגיע חודש יוני וביום שני הופיעו בפתח הבית מזוודה ובה בגדים, תיק ובו צעצועים, שני כיסאות בטיחות שקית של חטיף קינמון, מוצץ אחד ושתי בנות זהובות שיער. 

איך מתארגנים לשבוע של מילוי מקום ההורים במשרה מלאה?
ראשית משמנים את הנדנדה ובודקים את תקינות מתקני הצעצועים.
פעולה שנייה כוללת העלאת לול לשינה וסידור שרפרף בשירותים.
ואז עוברים לחיפוש פעילויות מחוץ לבית אבל במרחק נסיעה של מקסימום שעה.

ביום רביעי נסענו לטיילת בבת גלים שבה מתקן משחקים לתפארת, דשא ונוף לים. עלינו ברכבל שמכונה " הביצים של גוראל" (סליחה מראש) למתחם סטלה מאריס, עוצרים במצפור לים, נכנסים לכנסיה ומספרים את סיפור "כוכב הים" בעיבוד שמתאים לגיל המאזינים. מדברים קצת על אליהו הנביא ומעט על הדייגים והמלחים בים, קמצוץ על נפוליון ומסיימים בהסבר על הכנסיה הקתולית ומיהן הנזירות. הנכד תכול העיניים הצטרף לטיול וכיון שהוא הכיר את המקום ראש השבט הכתיר אותו כמדריך בכיר. וכמו כל מדריך טוב סיימנו את הסיור בבית הקפה הווינאי שממוקם בראש הצוק. 

קיבלתי שוק מהמחיר המופקע של כרטיסי עליה וירידה ברכבל, שלושים שקל לכל אדם וזה כולל תינוקות...נו באמת לנסיעה של דקותיים? 
פנינים מאותו יום: "סבתא את יודעת שיש משחק שבו אומרים טוק טוק מי אני ומה שמי? אולי אני אליהו הנביא שנפל לדלי....."
"סבתא למה הנזירות לא מתחתנות ויולדות ילדים? גם אני אעשה מעשים טובים ואטפל באנשים, אבל אני אתחתן ויהיו לי ילדים..."

את חג השבועות חגגנו בקיבוץ ועל הבמה חוללו בשמחה שלוש הנכדות. היה חם ולח ובסופו של יום קיבלנו אירוח נפלא בבית של רחלי וגורג' המחותנים שלנו מהקיבוץ.
פנינים מטקס שבועות: בעת חלוקת הפרסים לסלי הטנא המצטיינים אומרת הבלונדינית "מה הפרס הוא מגש פיצה? זה פרס נורא קטן" מפגש תרבויות בין העירונית והקיבוצניקים.
אני לא יודעת מי סיפר לבנות שפנסיונרים קמים מוקדם בבוקר, מוכנים להתעורר מוקדם אבל בשש? למה?
אז מה עושים? פותחים טלוויזיה ערוץ 78 והשלווה חוזרת.

כבר מזמן תכננו לבקר בשמורת נחל התנינים והבנות נתנו לנו תירוץ טוב.
מתארגנים עם תרמיל, כובע, בקבוק מי לימון, שקית "במבה" קופסת פירות שבה שזיפים, תפוחי עץ ובננות וקדימה לדרך.
אם יש משהו שמשבית לי את שמחת הטיול אלו הם כיסאות הבטיחות.
פעולת הפתיחה והסגירה של כל האבזמים והתפסנים מפיל קורבן. כל פעם ציפורן אחרת נופלת בעת המאבק הנואש לסגירתם ופתיחתם. אם מישהו ימציא שלט לפתיחה וסגירה אני בטוחה שאלפי סבתות יגידו לו תודה.
יצאנו לדרך והבנות קיבלו הסבר מקיף שתחילתו באגם ובסכר ובסופו תחנת הקמח ותהליך הטחינה. אני מדברת ומספרת והן מחפשות את התנינים ומתנחמות בשפמנונים ששטים בנחל.

פיקניק ליד האגם וטיפוס על עץ בסיום המסלול היו שיא הטיול.
איך יודעים שאנחנו הורים לשבוע? באוטו מצטברות מטליות לחות, שרידים של במבה, בובות, עטיפות של "קינדר" וסנדלים שאיבדו את הבעלים שלהם. בנוסף אומרת הבלונדינית: "סבתא, כדאי שתנקי את האוטו". בבית פזורות בובות בכל מקום ובאמבטיה צעצועי פלסטיק.

יום חמישי יציאה לגבעת התמנון והבלונדינית קיבלה ציון לשבח וגביע ממפקד הגבעה.

יום שישי והבית מוכן לקראת ארוחת שבת. למי מחכה הזאטוטה?
"דודה ודוד יוסי יבואו", נכון הם באו, פינקו והאכילו את העוגה של כלתי.
שבת אחר הצהרים יוצאים למסע קניות. שמלות, פיג'מות וצעצועי איפור.
הגדולה מציקה לקטנה ודורשת שיתוף מלא בצעצועים  והזאטוטה עומדת על שלה ולא מוותרת. זה הזמן לשים את אטמי האוזניים ולהתנתק מהריטואל של: היא אמרה....היא עשתה לי....תגידי לה .....היא לא נתנה לי ועוד ועוד....

יום ראשון בפתח, סוף סוף חוזרים לשגרה.
הערת סוגריים והפעם מהצד השני של המתרס, תגידו מערכת החינוך השתגעה? ארבעה ימים של חופשה בחג דתי של יום אחד?
זהו, ארוחת בוקר לפני הגנים, תרמילי גב וקדימה לדרך.
הלב נמס לשמיעת המחמאות שהן מחלקות "סבתא את הכי יפה", "אפשר גם לק לציפורנים כמו שאת שמה, זה יפה", "סבתא אני נורא אוהבת אותך" 
השאלה האולטמטיבית של הבלונדינית:
"סבתא את יכולה לאהוב שמונה נכדים?"

התובנות בעקבות שבוע ההורות:
1. האחריות שקיבלנו עלינו אדירה וכל דקה הסתכלנו עקבנו ובדקנו.   בעת החזרת הפיקדון בשלום הוצאנו אנחת רווחה והלב התמלא בתחושה של הקלה, המשימה עברה בהצלחה.
2. הדור היום שונה, יודע מה רצונו, עומד על זכויותיו, חייבים להסביר ולשכנע והכי חשוב טוב שיהיה מרק במקרר לארוחת הערב.
3. כיף גדול להיות סבתא אבל כיף ענק לחזור לשגרה של פנסיונרית.