מוקדש לטוביה ינילוב ז"ל
כפנסיונרית יש לי זמן להתרווח בכורסה ולהסתכל אחורה, לפעמים בשמחה ולפעמים בתהייה, בניסיון להבין כיצד אנשים טובים סללו לי את הדרך.
השבוע ליוויתי את טוביה ינילוב למנוחות עולמים. את טוביה פגשתי בכפר הנוער מאיר שפיה שם התחלתי את הקריירה שלי כמנהלת בית הספר בגיל עשרים ותשע.
חסרת ניסיון לחלוטין כמנהלת, פגשתי אדם ששנים חי בכפר הנוער והכיר את הנפשות הפועלות, חניכים , עובדים, מורים ובעיקר את הדינמיקה שמתרחשת מעל ומתחת לפני השטח.
הוא ואשתו צפי גרו בכפר וגידלו באהבה את ארבעת הילדים ועוד עשרות חניכים שהיו בני בית.
לפני עשרות שנים עמדנו טוביה ואנוכי בערבי אוגוסט החמים מול לוחות שבהם ננעצים מלבני מגנט קטנים בעלי תוויות צבעוניות ומאחורי כל מלבן עומד מורה עם בקשותיו ומגבלותיו.
טוביה ינילוב כסגן מנהל ואחראי על המערכת, עבד שעות ללא ספור לתוך הלילה, שיחק במלבני המגנט וערך את תיאום המערכת לשנה הבאה.
סיגריה אחר סיגריה, שיחת טלפון אחת ועוד אחת ורצון אין סופי לבנות מערכת הוראה מושלמת שתענה על צורכי התלמיד ובקשות המורים.
אני עמדתי לצידו בשנה הראשונה ולמדתי כיצד עורכים את הפסיפס בצורה מקצועית ומכבדת.
השנה הראשונה שלי בכפר שילבה את אירוע שנות השישים לכפר
וכמובן טוביה ינילוב ושאר אנשי הצוות התגייסו עם כל הלב להרים את האירוע. במהלך השנה טוביה ינילוב ידע להרים מפעלים חינוכיים מטיולים ועד ימי ספורט מתערוכות ועד מבחני הבגרות והכל בשקט, באהבה גדולה וכיבוד של העושים במלאכה.
למדתי ממנו אהבת אדם, אהבת מקצוע המחנך, אהבה אין סוף לאשתו צפי ולילדיו. בלוויה העצובה הגיעו מאות אנשים שהכירו את ינילוב ועבדו לצידו.
גדעון הופמן הספיד בדברים נרגשים של חבר לעבודה למגורים ולדרך המשותפת. פגשתי את הטובים שבאנשי הצוות החינוכי של שפיה. הם לימדו גרו וחוו בכל העצמה את החיים המיוחדים בכפר הנוער מאיר שפיה.
הזיכרונות הציפו אותי והדמעות ניקוו בעיני.
בכפר הנוער מאיר שפיה התחלתי את הקריירה המקצועית שלי והמשפחה גרה בכפר, איחוד של עבודה ומשפחה.
חמש שנים מקסימות עברו עלינו בשפיה.
הילדים שלנו צברו חוויות של נסיעה באוטובוס הצהוב לבית הספר האזורי, המלטה ברפת, המאכלים שהובאו בסירים מחדר אוכל הנם
חלק בלתי נפרד מהטעמים המשפחתיים. עד היום כולנו זוכרים את הריחות והניחוחות בלילה של הפרות מאחורי הבית ובמרחק מה הלולים, משחקים אחר הצהריים במרחבי המדשאות והאורנים, קיום החגים המשותפים והטקסים בחדר האוכל הגדול, מוקי המציל והשחייה בבריכה שאז הייתה באר עמוקה, קולות השמחה בחתונה של שושי ועופר שנערכה בדשא הגדול ליד הבית, ברחבת גן הורדים ערכנו את הבר מצווה של סער וכל תושבי הכפר נתנו יד והיו שותפים לשמחה, החלפת הספרים בספריה של דודי ואחות המרפאה שהייתה חלק בלתי נפרד מגידול הילדים.
אנשים טובים סללו לי את הדרך ובראשם מנהל הכפר חגי מגד ורוחלה אשתו, שפתחו לי את השער והלב בתחילת הדרך, גברי שאתגר אותי בשאלות וקושיות , יחזקאל ברטל שלימד אותי את רזי הפולטיקה בתוך מערכת החינוך, אהובה ודודיק אנשים עם נשמה ענקית שנתנו לי הרבה אהבה ולימדו אותי מהי נתינה, פינה חמה בלבי לשושנה שהלכה עימי חמש שנים כמזכירה נאמנה וידעה לסייע לי בהגדרת הגבולות בין הבית והעבודה וכמובן לגדעון הופמן שהכיר לי את ההסטוריה של הכפר, כרמלה ושמוליק בן משה היקרים שהשפיעו על כל המשפחה ועוד רבים שאותם אני פוגשת היום בסופרמרקט או בתחנת הדלק וכל מפגש הוא חוויה.
את השיעור הגדול ביותר קיבלתי מהחניכים. הם לימדו אותי שהאותנטיות והנתינה עם מלוא הלב הם הבסיס להצלחת מחנך ומנהל. מהם למדתי שיש להיכנס לכיתות, להסתובב בהפסקות להוריד מחיצות ובאמת להתעניין בנפש שמאחורי השם.
למדתי להתייחס בהומור ובפרופורציה למשובות הנעורים.
טוביה ינילוב היה לי מורה טוב בדרך החינוכית והאנושית,
תודה לך על הדרך שסללת לי,
תודה על היד שהושטת כדי שלא אמעד במהמורות
ותודה על הסולם שהגשת כדי שאוכל בעזרתו להמשיך בעשייה.
יהי זכרו ברוך.
השבוע ליוויתי את טוביה ינילוב למנוחות עולמים. את טוביה פגשתי בכפר הנוער מאיר שפיה שם התחלתי את הקריירה שלי כמנהלת בית הספר בגיל עשרים ותשע.
חסרת ניסיון לחלוטין כמנהלת, פגשתי אדם ששנים חי בכפר הנוער והכיר את הנפשות הפועלות, חניכים , עובדים, מורים ובעיקר את הדינמיקה שמתרחשת מעל ומתחת לפני השטח.
הוא ואשתו צפי גרו בכפר וגידלו באהבה את ארבעת הילדים ועוד עשרות חניכים שהיו בני בית.
טוביה ינילוב כסגן מנהל ואחראי על המערכת, עבד שעות ללא ספור לתוך הלילה, שיחק במלבני המגנט וערך את תיאום המערכת לשנה הבאה.
סיגריה אחר סיגריה, שיחת טלפון אחת ועוד אחת ורצון אין סופי לבנות מערכת הוראה מושלמת שתענה על צורכי התלמיד ובקשות המורים.
אני עמדתי לצידו בשנה הראשונה ולמדתי כיצד עורכים את הפסיפס בצורה מקצועית ומכבדת.
השנה הראשונה שלי בכפר שילבה את אירוע שנות השישים לכפר
למדתי ממנו אהבת אדם, אהבת מקצוע המחנך, אהבה אין סוף לאשתו צפי ולילדיו. בלוויה העצובה הגיעו מאות אנשים שהכירו את ינילוב ועבדו לצידו.
גדעון הופמן הספיד בדברים נרגשים של חבר לעבודה למגורים ולדרך המשותפת. פגשתי את הטובים שבאנשי הצוות החינוכי של שפיה. הם לימדו גרו וחוו בכל העצמה את החיים המיוחדים בכפר הנוער מאיר שפיה.
הזיכרונות הציפו אותי והדמעות ניקוו בעיני.
בכפר הנוער מאיר שפיה התחלתי את הקריירה המקצועית שלי והמשפחה גרה בכפר, איחוד של עבודה ומשפחה.
הילדים שלנו צברו חוויות של נסיעה באוטובוס הצהוב לבית הספר האזורי, המלטה ברפת, המאכלים שהובאו בסירים מחדר אוכל הנם
חלק בלתי נפרד מהטעמים המשפחתיים. עד היום כולנו זוכרים את הריחות והניחוחות בלילה של הפרות מאחורי הבית ובמרחק מה הלולים, משחקים אחר הצהריים במרחבי המדשאות והאורנים, קיום החגים המשותפים והטקסים בחדר האוכל הגדול, מוקי המציל והשחייה בבריכה שאז הייתה באר עמוקה, קולות השמחה בחתונה של שושי ועופר שנערכה בדשא הגדול ליד הבית, ברחבת גן הורדים ערכנו את הבר מצווה של סער וכל תושבי הכפר נתנו יד והיו שותפים לשמחה, החלפת הספרים בספריה של דודי ואחות המרפאה שהייתה חלק בלתי נפרד מגידול הילדים.
אנשים טובים סללו לי את הדרך ובראשם מנהל הכפר חגי מגד ורוחלה אשתו, שפתחו לי את השער והלב בתחילת הדרך, גברי שאתגר אותי בשאלות וקושיות , יחזקאל ברטל שלימד אותי את רזי הפולטיקה בתוך מערכת החינוך, אהובה ודודיק אנשים עם נשמה ענקית שנתנו לי הרבה אהבה ולימדו אותי מהי נתינה, פינה חמה בלבי לשושנה שהלכה עימי חמש שנים כמזכירה נאמנה וידעה לסייע לי בהגדרת הגבולות בין הבית והעבודה וכמובן לגדעון הופמן שהכיר לי את ההסטוריה של הכפר, כרמלה ושמוליק בן משה היקרים שהשפיעו על כל המשפחה ועוד רבים שאותם אני פוגשת היום בסופרמרקט או בתחנת הדלק וכל מפגש הוא חוויה.
את השיעור הגדול ביותר קיבלתי מהחניכים. הם לימדו אותי שהאותנטיות והנתינה עם מלוא הלב הם הבסיס להצלחת מחנך ומנהל. מהם למדתי שיש להיכנס לכיתות, להסתובב בהפסקות להוריד מחיצות ובאמת להתעניין בנפש שמאחורי השם.
למדתי להתייחס בהומור ובפרופורציה למשובות הנעורים.
טוביה ינילוב היה לי מורה טוב בדרך החינוכית והאנושית,
תודה לך על הדרך שסללת לי,
תודה על היד שהושטת כדי שלא אמעד במהמורות
ותודה על הסולם שהגשת כדי שאוכל בעזרתו להמשיך בעשייה.
יהי זכרו ברוך.
זוכרת את המלבנים המגנטים. היה כיף לשחק בזה.
השבמחק