מי מכיר את הבלוג שבקיר?

הבת הבלוגריסטית שלי סחפה אותי בשבוע האחרון למערבולת הבלוגים, הקהילות הווירטואליות ולבסוף השיווק באמצעות האינטרנט. בראשית השבוע, ביום שני נתנה הבלוגריסטית הרצאה מרתקת לחברי מועדון רוטרי זיכרון יעקב, קיבלה דגל מועדון ומחמאות ללא סוף. הפרגון לא ברור מאליו, כי זה לא קל לגשר על פערי ידע בין דורות.

נקודת השיא הבאה מתמקדת ביום שלישי של סוף החודש הזה.

ביום שלישי  יפתח הפרלמנט של יונית - הקורס השנתי של עשר פגישות שהבלוגריסטית הגתה ובנתה.

בפרלמנט היא וצוות של בלוגריסטים ממעלה ראשונה, ילמדו ויצרו קהילה של חברים וחברות שכותבים בלוגים.

אני זוכרת עדיין שהקשר ביני לבין קהילת החברים שלי נעשתה או על ידי טלפון, או על ידי מכתבים או קהילות של חובבי תוכניות רדיו.  

 בשבוע החולף ביקרנו באשדוד ובאופן ספונטני נכנסנו לבקר את מאדם לוי. דיברנו על החלום של ראש השבט לחצות את האוקיינוס ואז נינו לוי, הבעל של סימה, המליץ על סרט מרתק בשם "סולו בשניים". שאלנו איפה מוקרן הסרט ומי השחקנים. בלי להניד עפעף, אומרת מאדם לוי רק רגע, פותחת את היומן ושם בין כל האירועים האישיים מודבקת הביקורת על הסרט שאותה היא גזרה מהעיתון.

 הנכד הבכור פתח זוג עיניים ואמר שבעצם הוא רואה בלוג לא וריטואלי , בלוג אישי שניתן לגעת ולחוש את כל אירועי החיים בכתב ובתמונות.

כשיצאנו ראינו שכבר נרשם "יעקב ורבקה עם הנכדים ביקרו אותנו"...

אז אין חדש תחת השמש כי בעצם כבר היו לנו בלוגים בעבר אבל קראנו להם יומן אישי.

האמת שאני נדבקתי בחיידק הבלוג, וכפי שאתם קוראים יקרים יודעים, כבר כתבתי ארבעים ושנים פוסטים ויש לי מעל ששת אלפים וארבע מאות פתיחות. זה מאוד מחמיא ומאוד נעים לדעת שיש לי קהילה ורטואלית, אבל האמת היא שאני לא מוותרת על התחושה של החברותא בשולחן הפרלמנט של רצי הצוק.

בכל יום שישי בבוקר נפגשת החבורה של בני העשור הסגול וחוגגים יחד ימי הולדת. ארוחת הבוקר עוברת בבדיחות הדעת עם נאומים של דודו, סיפורים של המהנדס, דברי שירה של פרופסור סלטון ועוד כהנה וכהנה כיד השיחה הטובה.

מחקרים אומרים שהמפגש החברתי הוא המתכון לאריכות ימים ולכן עם כל האהבה שלי למחשב לאינטרנט ולרשתות הווירטואליות אני לא מוותרת על המפגשים החמים עם החברים והמשפחה.  

אז למה את כותבת בלוג שאלה אותי הבלוגריסטית?

זו שאלה טובה חשבתי וחיפשתי את התשובה. פתחתי את הבלוג הראשון שקראתי לו "עשייה והוויה במעגל החיים החדש" ובדקתי מה היו הסיבות להתחלת הכתיבה.

שרה הקוראת בקפה אמרה לי כל הזמן שאני צריכה לכתוב, אל תצחקו כי שרה במהלך השנים ידעה לחזות דברים בספל הלבן הקטן. 
בהמשך נוצרה ההזדמנות שבו הבלוגריסטית פתחה לי חלון להכיר ולהתוודע לעולם הווירטואלי. קראתי את הבלוגים שלה והרגשתי  שגם אני יכולה לכתוב על העשייה וההוויה במעגל החיים החדש כפנסיונרית. הכתיבה השבועית נותנת לי מסגרת ופרספקטיבה על המעגל החדש שבו אני נמצאת והיא מסדרת לי את התשובות לשאלה: "אז מה את עושה כפנסיונרית?".
כשאני סוקרת את הפוסטים שכתבתי אני מגלה שאני מאוד אוהבת לתת עצות, כפי שהפולניה אומרת באידיש עסיסית "עיצ'ס גיבר", אז כאן בבלוג אני יכולה לכתוב אותן בלי לחוש רגשי אשם שאולי אני "חופרת".
באמתחת יש עצות על ארוחות משפחתיות, רשימות ליציאה לפעילויות משותפות בטבע, מסלולי טיול בארץ ובחו"ל, שעות של זמן איכות עם הנכדים ועם ראש השבט והמלצות על סרטים והצגות.
כתיבת בלוג זו אומנות חדשה שמשלבת מילים, תמונות, גרפיקה וקישורים. חשוב לי להכיר ולהתמחות בתחום ולכן גם אני נרשמתי כתלמידה בפרלמנט של יונית צוק .
כפי שנאמר מכל תלמידי ובני השכלתי. מקווה שפירות הלמידה יתורגמו לפוסטים טובים ומעניינים בעתיד הקרוב וכמובן שאתם מוזמנים להגיב.