יום רביעי, 12 במרץ 2014

התנדבות, שביל התקווה ושירי סוף הדרך

המשוררת לאה גולדברג במחרוזת  שירי סוף הדרך הטיבה לתאר את השינויים החלים עם חלוף השנים. את השינויים הפיזיים שמתבטאים באברי הגוף, בקצב ההליכה, במהירות התגובה, ביכולת הזיכרון , באיכות הבריאות וסימני הגיל נראים לעין כל.

הדרך יפה עד מאד – אמר הנער.

הדרך קשה עד מאד – אמר העלם.

הדרך ארכה עד מאד – אמר הגבר.

ישב הזקן לנוח בצד הדרך

צובעה השקיעה שיבתו בפז ואדם,

הדשא מבהיק לרגליו בטל-הערב,

צפור אחרונה של יום מעליו מזמרת:

- התזכר מה יפתה, מה קשתה, מה ארכה הדרך?



כשאדם מגיע לגיל זקנה הוא מתאבל על אבדן הנעורים מחד והמחשבות על סוף הדרך מתחילות לבצבץ בתדירות רבה יותר.

איך הרגשתי שאני עוברת שינוי ? 
השימוש בכרטיס קופת החולים גבר, ההוצאות על התרופות מהווה סעיף רציני בהוצאות החודשיות , הרופא המשפחתי מכיר את מספר הנייד שלי וגם ניחום אבלים נכנס באופן  תדיר יותר ללוח הזמנים שלנו.

קיימת  תחושה שהדור שעמד לפנינו הולך ומתמעט ואנחנו אלו שעומדים בשורה הראשונה. את התחושה הזו קיבלתי בעצמה כשהבנתי לפני שלוש שנים שאני יתומה מאב ומאם.

אמרת: יום רודף יום ולילה – לילה.
                                 הנה ימים באים, - בלבך אמרת.

ותראה ערבים ובקרים פוקדים חלוניך,

ותאמר: הלא אין חדש תחת השמש.

והנה אתה בא בימים, זקנת ושבת,
וימיך ספורים ויקר מנינם שבעתים,

ותדע: כל יום אחרון תחת השמש,

ותדע: חדש כל יום תחת השמש.

אך לא חולף זמן רב והבנתי שהכניסה למעגל היגון עקב אבדן הנעורים לא יאפשר לי לחיות את חיי ולמצות את היופי שבחיים.
מהם השלבים שאדם חייב לעבור ובעזרתם הוא יכול  להתגבר על תחושת סוף הדרך ולהמשיך במעגל החיים החיים?

את שלושת העיקרים הללו שיוצרים את שביל התקווה  שמעתי בהרצאה שנתן מר צבי גבעולי במועדון רוטרי זיכרון יעקב .

איש יקר שהקים קבוצות תמיכה להורים שכולים ובמשך 27 שנה תמך עודד ונתן תקווה לאלה שאיבדו את היקר מכל.
מר צבי גבעולי ציין בהרצאה שממרומי גילו הוא תופס את תהליך ההזדקנות כתהליך שבו אדם חש כאב שכול ואבדן הנעורים.
הוא ציין שאיכות החיים תגבר אם ניכנס לשביל התקווה בעזרת השליטה, הקבלה והאופטימיות.

 השליטה והבחירה של העשייה מקורה באדם.

תכנון סדר היום, יצירת שגרה שמביאה מגע עם אנשים, התענגות על הדברים הקטנים שמאירים את החיים, יצירת תקשורת עם המשפחה הגרעינית והמורחבת תוך ניצול טכנולוגיות התקשורת החדשנית כל אלה יוצרים תבנית התנהגותית שבה הגוף והרגש ימשיכו לחשוב לחוש 
וליצור.
 ההתנדבות בקהילה היא דוגמה כיצד אדם מקים לעצמו שוב עולם שבו הוא יוצר קשרים עם אנשים, נותן אהבה אולם בעיקר מקבל סיפוק והכרה.
 גיסתי מהקריות היא מודל למתנדבת שיצרה לה תעסוקה מלאה ובעיקר מספקת. 
היא פעילה ב"זהב בגן" - אור ירוק, מתנדבת בבית ספר בתכנית של"מ בחינוך , ולא נשכח את התרומה שלה לקהילה הנגישה והשתתפות במועצת נשים ואזרחים ותיקים.


קבלת השינויים והשלמה - 

לא פשוט לקבל את השינויים שבאים עם השנים,ולהבין שאתה לא אותו האדם של גיל הארבעים.
בעקבות השינויים שאין לנו שליטה עליהם, התפקוד פוחת , ודוגמאות לא חסרות:
הראייה מחייבת משקפיים, גם השמיעה נעזרת במכשיר, הגמישות של הפרקים כבר חלודה, יכולת הריכוז והערנות פוחתים ומה לעשות גם הזיכרון נחלש.... מאה האחוז שלי  הפך לשישים אחוז .

חשוב להגיע למודעות שזאת המציאות, יש לקבל את המצב ולמצוא את הדרך להפיק את מאה האחוזים מהמצב הנתון.
גיוס הכוחות לניצול המרבי של המצב הנתון הנו מסר התקווה. 

האופטימיות מול הפסימיות

האופטימיות של האדם מהווה חלק בלתי נפרד מהאישיות וקשה מאוד לפתח גישה אופטימית במידה ואינה קיימת.
אולם כן אפשר להימנע מפיתוח גישה פסימית, גישת נכאים וראית השחור שבחיים.

אדם אופטימי ימצא מענה לבעיות יומיומיות תוך שימוש בחוק פיזיקה פשוט שקובע - אם לא מתנגדים אזי סובלים פחות.


למדני, אלהי, ברך והתפלל

על סוד עלה קמל, על נגה פרי בשל,

על החרות הזאת: לראות, לחוש, לנשום,

לדעת, ליחל, להכשל.

למד את שפתותי ברכה ושיר הלל

בהתחדש זמנך עם בקר ועם ליל,

לבל יהיה יומי היום כתמול שלשום,

לבל יהיה עלי יומי הרגל



לתשומת הלב

מהו ארגון רוטרי?

רוטרי הוא ארגון שירות עולמי, לא פוליטי, של אנשי עסקים ובעלי מקצוע מובילים בתחומם, המאוגדים במועדונים חברתיים, ללא הבדל דת, לאום, גזע ומגדר, המקיימים פעילות הומניטרית התנדבותית בקהילתם המקומית ובעולם. 
רוטרי היה הארגון הראשון בו חברו אנשי עסקים ובעלי מקצועות חופשיים במטרה לשפר את חיי קהילתם המקומית וקהילות בעולם, על בסיס פרויקטים של שירות, מכוונת מצוינות, תוך ניצול הקשרים הבינלאומיים  וכישוריהם המקצועיים.


כניסה למועדון רוטרי הוא על בסיס חבר מביא חבר.
גם אני הצטרפתי לא מכבר למועדון רוטרי זיכרון יעקב וזכיתי לסיכה ולמעמד של רוטריונית. המפגשים השבועיים נותנים מקום לשמיעת מרצים מגוונים שמעשירים את עולם הידע.
במקביל מתקיימת במועדון פעילויות למען הקהילה ובאחת מהן כבר השתתפתי כשופטת בתחרות הנואם הצעיר . 

ביום שני 24 למרץ 2014 מארח מועדון רוטרי זיכרון יעקב את סיגל ורוני זהבי, אם ובת , בערב של שירה "חמש שיחות שלא נענו".


הערב פתוח לקהל הרחב וכמובן שקוראי הפוסט מוזמנים.

4 תגובות:

  1. יפה מאוד ומעניין להסתכל ממבט של ילד

    השבמחק
  2. רבקוש, כל הכבוד. מלאה הערכה לפועלך, לעמוד מהצד להתבונן ולהעריך מאד. יישר כוח , ענת

    השבמחק

אשמח לקרוא מה דעתכם על פוסט זה