הגיע חודש ספטמבר ויחד עם רוחות של הסתיו עולה וגובר הרצון לחדש ולסייד את הבית. אימא שלי הייתה אומרת " תחשבי עוד פעם" אבל אני כמו תמיד שועטת קדימה בלי להסתכל אחורה.
ישבתי עם ראש השבט והחלטנו לעשות זאת בקטן, סדק פה, כתם שם ואולי גם את הדק בחצר וקצת, רק קצת מהגדר.
בבוקר נוספה בקשה לשינוי הצבע בחדר השינה אולי כמניע לשינוי מיקום התמונות ואולי כרצון להתרעננות, ולא לשכוח את חדר העבודה שלי שהוא המרכז המשפחתי.
החלק הקל היה לערוך סקר שוק, החלק המפתיע היה האמירה של בעל המקצוע "הכל עלי גם הניקיון" ואז יוצאים לדרך עדיין רגועים ומתחיל החלק של העשייה.
צלצול בדלת מגיע בעל המקצוע. תחילה כוס קפה ותרעומת על העובדה שבבית ובחצר לא מעשנים. לא נעים אז הגענו לפשרה הוא מעשן ואני סוגרת את הדלתות ומגיפה את החלונות.
מתחילה העבודה ואצלי החששות הולכים וגוברים. הספות מגובבות זו על זו ללא סדר ופתאום במהירות קלטתי שיש להוריד את התמונות ואני מתכוונת לכל התמונות וכל חפצי הנוי שנמצאים בכל מקום במרחב.
הג'ננה עולה כאשר אני מבחינה שהעבודה החלה ללא כיסויי ניילון וללא קרטונים על הרצפה וברגע זה בלשון המעטה לא הייתי נחמדה.
עוד יום עובר ואני מוצאת את ראש השבט כבול למכונת שטיפה והוא מנקה את הדק ובמקביל אני רוכנת מעל הדלי ועוד שטיפה ועוד סמרטוט. הרהיטים עוברים מחדר השינה לסלון ומחדר העבודה למטבח. המחשב שבעזרתו אני מקושרת לעולם מנותק ולי אין חמצן.
לא נעים לקטר, אבל בלי תמונות ועם אי הסדר אני אבודה. באמצע היום אני מסתכלת על האיש שלי והוא עלי ומרוב יאוש התחלנו לצחוק. אם במצב משברי כזה ראש השבט צוחק איתי סימן שהוא באמת אוהב אותי. הגענו למסקנה שאנחנו באמת פנסיונרים ויש צורך למצוא פתרון אחר בעת הסיוד הבא ואני לא רוצה לומר כמו פולניה טובה ש"אמרתי את זה קודם".
בערב כשסיימנו לסדר את הסלון, הזמנתי את ראש השבט לארוחה במסעדה. תל אביב זה רחוק, גם קיסריה נראית מעבר לאופק עם שארית האנרגיה שהייתה לי, אז החלטנו לאכול ליד הבית במסעדה "אדמה- בקתה קולינרית".
איזו החלטה נבונה.
ישבתי עם ראש השבט והחלטנו לעשות זאת בקטן, סדק פה, כתם שם ואולי גם את הדק בחצר וקצת, רק קצת מהגדר.
בבוקר נוספה בקשה לשינוי הצבע בחדר השינה אולי כמניע לשינוי מיקום התמונות ואולי כרצון להתרעננות, ולא לשכוח את חדר העבודה שלי שהוא המרכז המשפחתי.
החלק הקל היה לערוך סקר שוק, החלק המפתיע היה האמירה של בעל המקצוע "הכל עלי גם הניקיון" ואז יוצאים לדרך עדיין רגועים ומתחיל החלק של העשייה.
צלצול בדלת מגיע בעל המקצוע. תחילה כוס קפה ותרעומת על העובדה שבבית ובחצר לא מעשנים. לא נעים אז הגענו לפשרה הוא מעשן ואני סוגרת את הדלתות ומגיפה את החלונות.
מתחילה העבודה ואצלי החששות הולכים וגוברים. הספות מגובבות זו על זו ללא סדר ופתאום במהירות קלטתי שיש להוריד את התמונות ואני מתכוונת לכל התמונות וכל חפצי הנוי שנמצאים בכל מקום במרחב.
הג'ננה עולה כאשר אני מבחינה שהעבודה החלה ללא כיסויי ניילון וללא קרטונים על הרצפה וברגע זה בלשון המעטה לא הייתי נחמדה.
עוד יום עובר ואני מוצאת את ראש השבט כבול למכונת שטיפה והוא מנקה את הדק ובמקביל אני רוכנת מעל הדלי ועוד שטיפה ועוד סמרטוט. הרהיטים עוברים מחדר השינה לסלון ומחדר העבודה למטבח. המחשב שבעזרתו אני מקושרת לעולם מנותק ולי אין חמצן.
לא נעים לקטר, אבל בלי תמונות ועם אי הסדר אני אבודה. באמצע היום אני מסתכלת על האיש שלי והוא עלי ומרוב יאוש התחלנו לצחוק. אם במצב משברי כזה ראש השבט צוחק איתי סימן שהוא באמת אוהב אותי. הגענו למסקנה שאנחנו באמת פנסיונרים ויש צורך למצוא פתרון אחר בעת הסיוד הבא ואני לא רוצה לומר כמו פולניה טובה ש"אמרתי את זה קודם".
בערב כשסיימנו לסדר את הסלון, הזמנתי את ראש השבט לארוחה במסעדה. תל אביב זה רחוק, גם קיסריה נראית מעבר לאופק עם שארית האנרגיה שהייתה לי, אז החלטנו לאכול ליד הבית במסעדה "אדמה- בקתה קולינרית".
איזו החלטה נבונה.
חברותי הבלוגריות של האוכל תדענה לתאר טוב ממני את התפריט, אבל עבורי במצב של אפיסת כוחות, לקבל יחס אדיב, מקום חם, ברכת שלום מבעלת המקום דגנית וחיוך מבעלה, זה מה שנאמר אינפוזיה של אנרגיה.
התחלנו בארטישוק צלוי על מצע של גבינה צרפתית ולחם הבית. המנה חוסלה אפילו בלי אפשרות להשאיר צילום למזכרת. אחר כך בחרנו מתפריט הדגים. מנת הבס שהזמין ראש השבט וגם פילה הדניס שלי היו טריים ועשויים כמו שאני אוהבת פריך וקצת מלוח. אני לא מרבה מילים על מצע הפירה שהיה נפלא כדי שעדי המנטורית של חוג הדיאטה שלי לא תתבאס, זה היה חטא טעים. אי אפשר לסיים את הארוחה בלי קינוח, מגיע לנו אחרי היום הקשה ולפני המשך שבוע הסיוט סליחה שבוע הסיוד.
הזמנו קינוח של גבינה שנראה נפלא והיה מאוד טעים. הייתה לנו רק דילמה אחת האם אוכלים גם את הפרחים?
אכלנו!!
התחושה הייתה לאכול בתל אביב ליד הבית.
מילת פרגון לבעלי המסעדה שיחקתם אותה. להאמין שאפשר להקים מסעדת גורמה במחירים הוגנים בתוך בית אבן שמשחזר את הרפת של משפחת בלום - כל הכבוד.
אז פה אני חייבת לסיים כי הגיע עת הקפה והבורקס של בעל המקצוע. להשתמע בסיוד הבא בו אני שם והם כאן.
התחלנו בארטישוק צלוי על מצע של גבינה צרפתית ולחם הבית. המנה חוסלה אפילו בלי אפשרות להשאיר צילום למזכרת. אחר כך בחרנו מתפריט הדגים. מנת הבס שהזמין ראש השבט וגם פילה הדניס שלי היו טריים ועשויים כמו שאני אוהבת פריך וקצת מלוח. אני לא מרבה מילים על מצע הפירה שהיה נפלא כדי שעדי המנטורית של חוג הדיאטה שלי לא תתבאס, זה היה חטא טעים. אי אפשר לסיים את הארוחה בלי קינוח, מגיע לנו אחרי היום הקשה ולפני המשך שבוע הסיוט סליחה שבוע הסיוד.
הזמנו קינוח של גבינה שנראה נפלא והיה מאוד טעים. הייתה לנו רק דילמה אחת האם אוכלים גם את הפרחים?
אכלנו!!
התחושה הייתה לאכול בתל אביב ליד הבית.
מילת פרגון לבעלי המסעדה שיחקתם אותה. להאמין שאפשר להקים מסעדת גורמה במחירים הוגנים בתוך בית אבן שמשחזר את הרפת של משפחת בלום - כל הכבוד.
אז פה אני חייבת לסיים כי הגיע עת הקפה והבורקס של בעל המקצוע. להשתמע בסיוד הבא בו אני שם והם כאן.
יפה
השבמחק