הנכד הבכור חגג יום הולדת וכמתנה הוא ביקש יציאה לפארק דיג.
לקחנו את האתגר והחלטנו לצאת לפארק המים במעיין צבי.
יצאנו משמעותו ראש השבט והנכדים: אלים, עיטם, כחל וליאור הבנים שבחבורה ואנוכי כשוליית הקוסם.
ראש השבט ארגן רשימת ציוד והנכד הבכור בדק שלכולם יש מימיה , כובע וחכה.
אני הצטרפתי כממונה על המזון והבידור ולאט לאט השתלבתי בתחום הפיתיונות והטלת החכה.
אין ספק שלהיות דייג זה אופי.
אדם לומד לקבוע מטרה לעקוב אחריה לאורך זמן ובסבלנות ולמשוך את החכה בעדינות כדי שהדג לא יפול מהקרס.
הגענו לפארק המים והשתמשנו בשובר הנחה שהדפסנו מהאינטרנט, זה חסך לנו חמישים שקל, לא הולך ברגל.
ראש השבט עשה מספר סיבובים עד שהחליט איפה המקום הטוב ביותר לדוג.
פרקנו את החכות, הוצאנו את הבצק שהכנתי בבית והוספנו את הבצק הקנוי, כל נכד לקח חכה חתיכת בצק והחלה המהומה.
בהתחלה לי ולנכדים היה קשה להבין שלא בכל הטלת חכה יוצא דג וזו משימה לאורך זמן. לעתים הדג מצליח להשתחרר מהחכה - איזו אכזבה. כמו שאמר דיג ותיק: הדג אינו שלך עד אשר אתה אוחז אותו ביד.
אותי הרגיז שהדיג שישב לידי מעלה דג אחר דג ואני רק מאכילה את הדגים.
נכד מספר שנים הצליח לדוג דג ראשון והשמחה גדולה. צילומים, ריקודים והכנסתו ברוב עם לתוך הרשת אשר מחכה לדגים נוספים.
ואז הפסקה גדולה והשמש מחממת.
מה הפתרון לשבירת הדממה? אוכלים תירס חם, ביצים קשות, תפוחי אדמה מבושלים והשיא ארטיקים וקרטיבים.
ואז נכד מספר שלוש מרגיש נגיסות קטנות והחכה מתעקמת וצעקה סבא עזור לי! דג גדול עולה ונכנס לרשת.
ועוד דג למספר שנים ולמספר ארבע שני דגים זה אחר זה.
סיכום הדיג: כחל 2 דגים, ליאור דג גדול, עיטם דג גדול ואלים 2 דגים.
כל הדגים עברו ניקוי יסודי והועברו כלאחר כבוד לשקית שמיועדת לתנור.
ומי לא דג? ראש השבט שהיה עסוק בהתרת קשרים, החלפת קרסים, התאמת מצופים ועידוד הדייגים.
במהלך הדייג, ראש השבט אומר כל הזמן: "סוד ההצלחה בדייג מקורו בסבלנות ובהרבה סבלנות".
זה גם אחד הבסיסים החשובים בחיים לא כן?
אז אנחנו נהנינו פעמים: פעם אחת כשיצאנו לדיג ובפעם השניה כשההורים באו ואספו את הנכדים.
לקחנו את האתגר והחלטנו לצאת לפארק המים במעיין צבי.
יצאנו משמעותו ראש השבט והנכדים: אלים, עיטם, כחל וליאור הבנים שבחבורה ואנוכי כשוליית הקוסם.
ראש השבט ארגן רשימת ציוד והנכד הבכור בדק שלכולם יש מימיה , כובע וחכה.
אני הצטרפתי כממונה על המזון והבידור ולאט לאט השתלבתי בתחום הפיתיונות והטלת החכה.
אין ספק שלהיות דייג זה אופי.
אדם לומד לקבוע מטרה לעקוב אחריה לאורך זמן ובסבלנות ולמשוך את החכה בעדינות כדי שהדג לא יפול מהקרס.
הגענו לפארק המים והשתמשנו בשובר הנחה שהדפסנו מהאינטרנט, זה חסך לנו חמישים שקל, לא הולך ברגל.
ראש השבט עשה מספר סיבובים עד שהחליט איפה המקום הטוב ביותר לדוג.
פרקנו את החכות, הוצאנו את הבצק שהכנתי בבית והוספנו את הבצק הקנוי, כל נכד לקח חכה חתיכת בצק והחלה המהומה.
בהתחלה לי ולנכדים היה קשה להבין שלא בכל הטלת חכה יוצא דג וזו משימה לאורך זמן. לעתים הדג מצליח להשתחרר מהחכה - איזו אכזבה. כמו שאמר דיג ותיק: הדג אינו שלך עד אשר אתה אוחז אותו ביד.
אותי הרגיז שהדיג שישב לידי מעלה דג אחר דג ואני רק מאכילה את הדגים.
ואז הפסקה גדולה והשמש מחממת.
מה הפתרון לשבירת הדממה? אוכלים תירס חם, ביצים קשות, תפוחי אדמה מבושלים והשיא ארטיקים וקרטיבים.
ואז נכד מספר שלוש מרגיש נגיסות קטנות והחכה מתעקמת וצעקה סבא עזור לי! דג גדול עולה ונכנס לרשת.
ועוד דג למספר שנים ולמספר ארבע שני דגים זה אחר זה.
כל הדגים עברו ניקוי יסודי והועברו כלאחר כבוד לשקית שמיועדת לתנור.
ומי לא דג? ראש השבט שהיה עסוק בהתרת קשרים, החלפת קרסים, התאמת מצופים ועידוד הדייגים.
במהלך הדייג, ראש השבט אומר כל הזמן: "סוד ההצלחה בדייג מקורו בסבלנות ובהרבה סבלנות".
זה גם אחד הבסיסים החשובים בחיים לא כן?
אז אנחנו נהנינו פעמים: פעם אחת כשיצאנו לדיג ובפעם השניה כשההורים באו ואספו את הנכדים.
יפה מאוד
השבמחקנפלא. וגם היה ממש טעים- עם לימון, תבלינים ולתנור, גם טעים וגם בריא.
השבמחק