רשימת התבלינים שמעשירים את החיים

בשבוע של חול המועד השתתפתי במספר מפגשים חברתיים ומשפחתיים שבהם כמו תמיד עלו נושאים הפוליטיים, סיפורי מסעות בארצות מעבר לים, חוויות ונפלאות של הצאצאים.
ואז כשהסיפורים הללו הסתיימו, החלו  בני המשפחה הנושקים לגיל הארבעים פלוס לחלום על היציאה לפנסיה וסיום תקופת עבודת הפרך.

במציאות, המעבר מחיי עבודה מסודרים לתקופת הפנסיה מלווה בחששות ובפחדים מהבלתי נודע. המעבר לעולם הפנסיה יוצר דרמה שמפיקי הקולנוע באירופה ובהוליווד לוקחים ומעלים למסך הגדול.
הם מבינים שציבור רחב של גמלאים ממלאים את אולמות הקולנוע, אם מגישים להם סרטים איכותיים שמשקפים את המציאות שבה הם חיים. 

 אז, כשהייתי בהריון ראיתי את כולן הולכות עם בטן מתנוססת קדימה והמדף היה גדוש בספרי הדרכה לגידול ילדים,
וכעת, אני נתקלת, צופה ומזדהה עם גיבורי הסרטים שמראים את החיים של בני הגיל השלישי. 

ביום שישי בצהרים נכנסנו ראש השבט ואנוכי באופן ספונטני  לצפות בסרט ההודי לאנצ'בוקס LUNCHBOX .
הסרט מתרחש במומבי ומתאר מפגש מרגש בין אישה נשואה המשוועת לתשומת לב ואהבה מבעלה לבין פקיד בגיל העמידה. 

מעבר לתבלינים ולאוכל ההודי, העלילה מספרת על הפקיד שנמצא חודש לפני היציאה לפנסיה, ומתבקש לערוך חפיפה בתפקיד למחליף צעיר שיתפוס את מקומו. 

סיום התקופה של שלב העבודה בחיים והמעבר למעמד של פנסיונר מלווים בקשיים ובבלבול רב, ורגשות של התעלמות, עלבון וכאב  עולים וצצים.
העלילה מובילה את הגיבור מנוקשות משימתית להבנה, אמפטיה וראית האחר.

קצת פרטים סטטיסטים על תוחלת החיים.
בסוף שנות השמונים של המאה ה-19, תוחלת החיים עמדה על
47 שנים, בשנות ה-30 של המאה העשרים תוחלת החיים של
הגברים הייתה 59.9 שנים ושל הנשים 62.7 שנים. ואילו כיום,
תוחלת החיים בישראל נעה סביב גיל השמונים.

"החגיגה של פולט" הוא סרט צרפתי שמלווה אישה זקנה ונרגנת, גזענית של ממש ,שפונה למסחר בסמים לאחר שהפנסיה הדלה שלה דחקה אותה לעוני.  זו קומדיה שבין חיוך לחיוך עולה התובנה שבעולם המערבי יש יותר אנשים זקנים, שלמדינה אין מספיק כסף לתמוך בהם כלכלית והסולידריות המשפחתית הולכת ופוחתת. 

השחקנית הראשית ברנדט לאפון נפטרה ביולי 2013.  

את הסולידריות המשפחתית פגשתי בעבודת השורשים שעורך הנכד הבכור, זה שמציל אותי בכל פעם שאני טועה ומתברברת במחשב.
תוך כדי קריאה, גיליתי קוים דומים במבנה המשפחתי  של שנות השישים במדינת ישראל. 
במשפחה של ראש השבט, ה"בבה" שעלתה לארץ מרומניה, התגוררה
עם הבת והחתן. הוא מספר שהבבה גידלה את הנכדים כי ההורים היו עסוקים בפרנסה.
המשפחות של המחותנים שלי, זו שעלתה  מבולגריה וזו שהגיעה ממרוקו, ההורים המבוגרים חיו בצוותא וחלקו את אותה הדירה  עם המשפחה של הבנים או הבנות ועזרו בגידול הנכדים.

היום קיים הפתרון של הדיור המוגן שפעם קראו לו בית אבות, אבל לא כולם רוצים לצאת מהבית שבו גרו שנים רבות ולעבור לגור עם אנשים שאותם הם אינם מכירים. 

"בואו נגור ביחד" היא קומדיה צרפתית על חמישה מבוגרים המחליטים לעבור לגור יחד במקום לעבור לדיור מוגן יחד עם אנשים שאינם מכירים.
אנני (ג'רלדין צ'אפלין), זאן, קלוד, אלברט וג'ין (ג'יין פונדה) הם החברים הכי טובים כבר למעלה מארבעים שנה. כאשר הזיכרון שלהם מתחיל להשתבש, והזקנה מראה את אותותיה שאלת המעבר לבית אבות הופכת קריטית. הם מחליטים יחדיו למרוד במוסכמות ולעבור לגור באותה דירה. 

התרגשתי לראות את גרלדין צאפלין וגין פונדה שעבורי הן היו אלילות לפני שנים רבות וגם עתה לא נס ליחן, מקסימות ומקרינות עצמה ויופי של גיל הזהב.
אלילה נוספת היא ונסה רדגרייב שמופיעה בסרט על מקהלת קשישים    "השיר של מריון".
זה לא פשוט לראות קשישים על המסך כי הם מזכירים לנו שהחיים נעים בכיוון אחד וכולנו במועד זה או אחר נגיע לשם.

ואם מדברים על מסע הזמן הרי שבקומדיה "סוף סוף וגאס" אנו פוגשים ארבעה ענקים שלא מסתירים את הקמטים, שערות השיבה ושאר סימני הגיל.

מורגן פרימן, רוברט דה נירו, קלווין קליין ומייקל דאגלס מככבים בקומדיה שמגוללת את סיפורם של ארבעה חברים בני 60 פלוס. הם לוקחים הפסקה מחיי היומיום כדי לארגן מסיבת רווקים בלאס וגאס לחבר הרווק האחרון שנותר.

זה קולנוע זקן ונמרץ שעליו ניתן לומר זה לא התרגיל אלא הגיל.

ב"רד 2" האקשן מהוקצע ולא נורא שהעלילה נטולת כל הגיון.

העיקר שברוס וויליס, הלן מירן, גון מלקוביץ', אנתוני הופקינס ממשיכים לגלגל את הבדיחה רווית ההומור העצמי על מחסלים מזדקנים וערימות של גופות סביבם.

"יפה לנצח" הוא סרט מקסים זוכה פרס אוסקר לסרט הזר (2014).

גיבור הסרט שחוגג את יום ההולדת ה - 65, מגולל את חייו ועורך חשבון נפש על העשייה שלו ועל החיים בחברה הגבוהה.

ממליצה לצפות בסרט בשל הצילומים המרהיבים של רומא והפנינים שמשמיע הגיבור על מהות החיים.

ידעתם שאורז מבושל טעים יותר כשהוא מחומם למחרת?

זו אחת מהתובנות הקולינריות של גיבור הסרט.

 מה למדתי מכל הסרטים על הגיל השלישי?
הרפואה, הטכנולוגיה והמודעות לחיים בריאים לימדה אותנו
איך להוסיף שנים לחיים, 
עתה יש ללמוד איך להוסיף חיים לשנים.