שכונת רמות רמז בה גדלתי כילדה, נבנתה על צלע הר ומיד כשיצאתי מחדר המדרגות יכולתי להיכנס לחורש. בחודש שבט פרחו כל הפרחים והייתי חוזרת עם ידיים עמוסות ברקפות, כלניות ולפעמים גם צבעוני שפרח לו מתחת לאלון.
על השולחן בסלון שלנו היו צנצנות מלאות בפרחי בר שזכו לפרוח שבוע ימים ונבלו. כולם בזמנו קטפו פרחי בר ורגע לפני שנעלמו סופית הופיעו כרזות על קירות בית ספר בארי שבו למדתי.
אני בטוחה שרבים בני הגיל השלישי זוכרים את הכרזות ובהן צילומי תמונות של פרחים וכיתוב: "צא לנוף אך אל תקטוף".
המחנכת דרורה הסבירה לנו שאם נקטוף היום את פרחי הבר לא יופיעו פרחים בחורף הבא.
ביום שישי הבא כבר היו פרחים של פלסטיק בצנצנות.
בשנות השישים נחקק החוק שאוסר על קטיף ומכירת פרחי בר וזה היה הצעד הראשון של המודעות לאקולוגיה ואיכות הסביבה.
מסע ההסברה הנרחב הביא לפיתוח של חשיבה ירוקה ואנשי החברה להגנת הטבע ובראשם עזריה אלון והרשות לשמורות הטבע הביאו לשינוי אורח החיים שלי ושל בני דור השישים.
הנכדים שלי שלומדים על מיחזור אשפה מעירים לי כאשר בקבוק הפלסטיק נמצא בפח האשפה השחור . "סבתא את הפלסטיק שמים במיכל המיחזור" ואז מבוישת אני לוקחת כלאחר כבוד את בקבוק הפלסטיק, יוצאת לחצר ושמה אותו בסלסלה הלבנה שבה אשפת המיחזור.
ולפני שנה צץ והופיע לו הפח הלבן לאשפה אורגנית עומד לתפארת על השיש במטבח.
ומכאן לאירופה ..... בביקור שערכנו ראש השבט ואנוכי בגרמניה ראינו ששדות של גידולי תבואה הפכו למשטחים של גידולי אנרגיה.
עמקים סולרים צמחו בכל פינה ומגדלים של טורבינות רוח צצו להם על כל גבעה.
אני מאמינה שהגברת השימוש באנרגית השמש ובאנרגית הרוח כאלטרנטיבות ירוקות לשימוש בדלקים, בגז ובאנרגיה אטומית הם הערכים שעלינו להטמיע בדור שלנו ובדור של ילדינו כדי לשמור על קיימות הסביבה.
אני זוכרת שהצביעו על זרחין כ"שוטה הכפר" כשהוא דיבר על התפלת מים, והיום מפעלי התפלת המים צצים בכל פינה.
גם במונחים כלכליים אין ספק שתחרות בין מקורות אנרגיה יביאו להסרת המונופול הקיים בארץ וחשבונות החשמל יפחתו פלאים.
ומהכלכלה הארצית אני עוברת לעשייה הפרטית, מקפידה על הפרדת האשפה ומקווה שאכן המשך ההפרדה מתבצע גם בעת איסוף האשפה.
ובנוסף אני מטפחת גינה שהצמחים שבה הם חלק מהריאה הירוקה שמוסיפה חמצן לאטמוספרה. אלו הם המעשים הקטנים שבעצם הווייתם
הם משאירים את כדור הארץ נקי לדור הבא.
כמו שאומר פתגם אינדיאני:
"העולם הוא לא ירושה מאבותינו,
הוא השאלה מילדינו
ועלינו לשמור עליו"
על השולחן בסלון שלנו היו צנצנות מלאות בפרחי בר שזכו לפרוח שבוע ימים ונבלו. כולם בזמנו קטפו פרחי בר ורגע לפני שנעלמו סופית הופיעו כרזות על קירות בית ספר בארי שבו למדתי.
אני בטוחה שרבים בני הגיל השלישי זוכרים את הכרזות ובהן צילומי תמונות של פרחים וכיתוב: "צא לנוף אך אל תקטוף".
המחנכת דרורה הסבירה לנו שאם נקטוף היום את פרחי הבר לא יופיעו פרחים בחורף הבא.
ביום שישי הבא כבר היו פרחים של פלסטיק בצנצנות.
בשנות השישים נחקק החוק שאוסר על קטיף ומכירת פרחי בר וזה היה הצעד הראשון של המודעות לאקולוגיה ואיכות הסביבה.
מסע ההסברה הנרחב הביא לפיתוח של חשיבה ירוקה ואנשי החברה להגנת הטבע ובראשם עזריה אלון והרשות לשמורות הטבע הביאו לשינוי אורח החיים שלי ושל בני דור השישים.
ומכאן לאירופה ..... בביקור שערכנו ראש השבט ואנוכי בגרמניה ראינו ששדות של גידולי תבואה הפכו למשטחים של גידולי אנרגיה.
עמקים סולרים צמחו בכל פינה ומגדלים של טורבינות רוח צצו להם על כל גבעה.
אני מאמינה שהגברת השימוש באנרגית השמש ובאנרגית הרוח כאלטרנטיבות ירוקות לשימוש בדלקים, בגז ובאנרגיה אטומית הם הערכים שעלינו להטמיע בדור שלנו ובדור של ילדינו כדי לשמור על קיימות הסביבה.
אני זוכרת שהצביעו על זרחין כ"שוטה הכפר" כשהוא דיבר על התפלת מים, והיום מפעלי התפלת המים צצים בכל פינה.
גם במונחים כלכליים אין ספק שתחרות בין מקורות אנרגיה יביאו להסרת המונופול הקיים בארץ וחשבונות החשמל יפחתו פלאים.
ומהכלכלה הארצית אני עוברת לעשייה הפרטית, מקפידה על הפרדת האשפה ומקווה שאכן המשך ההפרדה מתבצע גם בעת איסוף האשפה.
ובנוסף אני מטפחת גינה שהצמחים שבה הם חלק מהריאה הירוקה שמוסיפה חמצן לאטמוספרה. אלו הם המעשים הקטנים שבעצם הווייתם
הם משאירים את כדור הארץ נקי לדור הבא.
כמו שאומר פתגם אינדיאני:
"העולם הוא לא ירושה מאבותינו,
הוא השאלה מילדינו
ועלינו לשמור עליו"
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
אשמח לקרוא מה דעתכם על פוסט זה